שבחי הבעש"ט מ״ה

בק"ק א' היו לאנשי העיר יסורים ונגישות גדולות מהקאמיסאר שלהם עד שממש לא יכלו לסבול. והיתה ביניהם עצה שאין להם אופן אחר כ"א לשלוח שליח להדוכס שהיה רחוק מהם ערך שמונים פרסאות. ובחרו שני אנשים אפרתים א' זקן ונשוא פנים והשני איש רך בשנים. והזהירו אנשי הקהילה למע"ה שיזרזו את נסיעתם כי קרוב זמן הקאנטראקט וכאשר יאחרו הזמן אפילו יום א' יהיה מעוות שלא יוכלו לתקן. והנה דרך נסיעתם היה על ק"ק מעזריטש ובאו לאכסניא ביום א' בבקר לשם והתפללו באכסניא. בין כך וכך דבר הבעה"ב עמהם מה עסקיהם ולהיכן פניהם מועדות לנסוע וסיפרו לו כל המאורע. אמר הבעה"ב עצתי שתלכו אל רבינו הגדול לשאול פי קדשו מה תעשו. והגם כי הזקן היה מסרב מעט עכ"ז השני שהיה רך בשנים נמשכה לבו לעצתו. ופתה את הזקן שילכו להרב וכן עשו והנה בביאתם להרב מצאו שם רוב עם שרוצים לכנוס לפני ולפנים ונשתהו כמה שעות עד שמצאו את הגבאי שלו ואמרו לו שרצונם לכנוס להרב. והלך הגבאי להרב והשיב להם בשם הרב שילינו פה הלילה. ולמחר ישיב להם תשובה. והיה קשה להאיש הזקן מאד עכובם כי היו נחוצים מאד לדרכם מפני שהזמן קצר מאד. עכ"ז היו מוכרחים ללון שם.

וביום המחר אחר התפילה באו שנית לבית הרב ונתעכבו ג"כ הרבה עד שהגיע לסדרן. הלך הגבאי פעם ב' להרב והשיב להם בשם הרב שילינו עוד לילה א' פה. והיה קשה להם הדבר מאד והיו מתחרטים מאד על הליכתם אליו. עכ"ז היו מוכרחים להתעכב עד יום ג'. וכשבאו ביום ג' באה להם תשובה מהרב שלא יסעו בדרך הידוע כ"א בדרך אחרת אשר היא ממש עקומה והאיש הזקן נתכעס מאד על השני על עיכובם עד עתה על לא דבר. ועכ"ז שמעו לדבריו ונסעו בדרך אשר צוה עליהם הרב. והנה בנסיעתם במר נפשם על עכובם. נתקשרו השמים בעבים וירד עליהם הגשם מן השמים ממש גשם שוטף. ובתוך כך תעו מן הדרך. והיה להם צער גדול מאד. ונסעו כך עד שבאו לכפר א'. ומאד נתקררו מן הגשם ורוח שהיה ועמדו שם ללון ונתנו הסוסים שלהם לערל שירעה אותם בלילה וצוו עליו שיביא הסוסים בהשכמה. ולמחר השכימו ועמדו להתפלל וגמרו תפילתם ועדיין לא הביאו הסוסים והיה להם צער גדול מאד מעכובם כי נתייראו שיעברו המועד הקבוע. ובין כך בא הערל ואמר שנתפסו הסוסים לחצר השר. מפני שנמצאו בהיזק וביקשו את הבעה"ב שיסע להשר לבקש הסוסים. אמר הבעה"ב שבוודאי לא ילך להשר כי מלבד שבוודאי לא יחזיר הסוסים אלא אפילו יכה אותו מכת אכזריות. כי כן דרכו מעולם ורצו לשלם להבעה"ב עבור טרחתו שילך לשם. ולא רצה בשום אופן כי גופו חביב עליו מממונו. והוכרחו הם במר נפשם לילך בעצמם להשר.

והנה כאשר הגיעו להחצר ראו עבד א' ונראה להם שהוא עבד הדוכס שלהם. וכיון שראה העבד אותם הכיר אותם ג"כ שהם מקהילה הידוע. כי הוא היה כמה פעמים עם הדוכס. ושאלו את העבד מה טיבך בכאן. והשיב כי אני בכאן עם הדוכס ונתמלאו שמחה והלכו עמו להדוכס. וכשראה אותם שמח הדוכס לקראתם מאד. ושאל מהם להיכן הם נוסעים וסיפרו לו כל המאורע ופעלו אצלו כל מה שביקשו עצהי"ט. ונתן להם מכתבים. עוד אמרו לפניו הסוסים שלנו נתפסו אצל השר שלח הדוכס להשר שישיב להם תיכף ומיד הסוסים שלהם ונסעו בשמחה גדולה ובאו כמה ימים קודם זמן המוגבל. וראו בעיניהם כי דבר ה' הוא מרישא לסיפא.