שבחי הבעש"ט ל״ב

עוד מעשה שהבעש"ט ישב בק' זאסלב ושבת שם כמה שבתים. ובתוך כך מצאו נכרי מת על השדה והביאו אותו לעיר. ורצו לעשות עלילה על היהודים והלכו להדוכסה ואמרו לה שהיהודים הרגוהו .והדוכסה יראה לנפשה כי בעלה הדוכס מת מיתה מנוולת על אם הדרך על אשר הרג הקדושים בעלילות שקר. ע"כ אמרה אי אפשי לדון דיני נפשות אם לא שיחקרו הדבר ברור שהיהודים הרגוהו. וכשנודע לאנשי העיר בני ישראל רעדה אחזתם ושלחו את ר' אייזיק הנ"ל להבעש"ט לאכסניא שלו להודיע לו. והבעש"ט עומד רגל אחד על הספסל ורגל א' על הארץ ור' צבי סופר אמר זוהר לפניו והבעש"ט עונה אחריו ונתלהב בהתלהבות גדול ופניו בוערות. וכשבא ר' אייזיק על מפתן הבית רמז עליו בידו שילך והלך והפחד היה הולך וגדול. ושלחו אותו פעם שניה. ורמז ג"כ עוד שילך עד שהפצירו הרב ר' דוד שילך בעצמו להבעש"ט ואותו לא ידחה בוודאי בלך ושוב כי הוא זקן ונשוא פנים. והלך ר' דוד להבעש"ט אמר לו הבעש"ט אין אני שומע שמדברים מזה בחצר כלל.

ופעם א' אחר שבת באמצע היום אחר אכילה שכב הבעש"ט על תיבה אחת ונשען על ידו אנשים עומדים לפניו והרכין את אזנו כמו שרוצה לשמוע ואמר כי מדברים בחצר מזה עלילה .ואמר יחמו לי המקוה במהרה והלך למקוה ובא ואמר אל תפחידו כי אין חשש כלל ושלחו הקהל את השתדלין לחצר ושמע שהנכרים קיבלו לפני הדוכסה אודות הנכרי ההרוג. וצותה את הדאקטר שלה לראות את ההרוג ולידע אם מת הוא מיתת עצמו או לאו. והקהל יראו לסמוך על הבעש"ט ונתנו להדאקטער שלשים אדומים ות"ל שלא היה מזה עלילה כלל וכלל. והאב"ד דק"ק זאסלב היה גיסו של ר' דוד הנ"ל ושאלו את הבעש"ט למה לא הגיד להם קודם שמצאו את ההרוג שלא יפחדו כשימצאו את ההרוג על השדה. והשיב להם אני התפללתי במקוה על דבר זה למה העלימו ממני דבר מקודם. והשיבו לי כי זה היה לי עונש על שהתעצלתי בהספד של ת"ח א' הנקרא ר' חיים מבראד ואמר להרב דק' זאסלאב סבור אתה שאני איני יודע שנחבאת כמה פעמים פעם אחת במרחץ תחת הספסלין ובמקומות אחרים ועל כולם הודה לו: