שבחי הבעש"ט ט״ו

שמעתי ממהור"ר פאלק החסיד המפורסם דק"ק טיטשילנק ששמע מר' אברהם אב"ד דק"ק דובאסאר שהיה מקודם ש"ץ בית המדרש דק"ק מעזיבוז. פ"א היו צריכין לאמר הלל שהיה ר"ח או חה"מ של פסח והיה רבי אברהם הנ"ל מתפלל תפלת שחרית לפני התיבה והבעש"ט התפלל על מקומו. והיה מנהגו להתפלל בעצמו לפני התיבה מן הלל ובש"ע של קול רם נתרעד הבעש"ט רעד גדולה והיה רועד והולך כדרכו לרעוד בתפילתו תמיד ומי שראה אותו בשעת התפילה ראה הרעדה שלו וכשסיים ר' אברהם הנ"ל חזרת התפילה והבעש"ט עומד במקומו ורועד ואינו הולך אל התיבה ובא החסיד רבי וואלף קוצעס והציץ בפניו והנה בוערות כלפידים ועיניו בולטות והיו פתוחות ועומדים בלי תנועה כמו גוסס ח"ו. ורמז ר' זאב הנ"ל לרבי אברהם ולקחו אותו זה ביד אחד וזה ביד אחד והוליכוהו אל התיבה והלך עמהם ועמד לפני התיבה ורעד ערך מה ופתח ואמר הלל והכל ברעדה ואח"כ כשסיים הקדיש עמד ורעד זמן רב והוצרכו להמתין בקראית התורה עד שנח מרעדתו. ולא זו בלבד אלא ששמעתי מהרב דק"ק פולנאי' בעל המחבר ספר תולדות יעקב יוסף שפ"א עמדה כלי גדולה עם מים בשעה שהבעש"ט היה מתפלל וראו שהמים נעים ונדים וממש השראת השכינה היה עליו ומזה רעדה הארץ כמ"ש מפני אשר ירד עליו ה' באש ויחרד כל ההר מאוד כך לא היה ניכר ובמים היה ניכר מאוד.

גם שמעתי מהמ"מ מ' אליהו ז"ל כשבא פעם ראשון להמגיד הגדול דק"ק מעזריטיש סיפר לו זו המעשה ואמר. פ"א בי"ט ואין יודע אם יום ראשון של פסח או יום שמיני עצרת היה והצרכתי לברך גשם או טל היה הבעש"ט מתפלל לפני התיבה בחשק גדול כי כן שמעתי כ"פ מבחיריו כי היה מנשא ראש כולם והיה מתפל בזעקה גדולה. והרב המ"מ הגדול לא היה יכול לסבול כי היה חולה גדול ויצא מבהמ"ד ונכנס לבית קטן שבבהמ"ד והתפלל שם ביחיד. וקודם מוסף הלך הבעש"ט ובא לבית קטן ללבוש הקיטיל ואמר המגיד כי היה מכיר שהיה אצלו השראת השכינה וכשראה אותו הכיר בו כי אינו בזה העולם וכשלבש הקיטיל נקמט הקיטיל על כתיפיו ואחז המ"מ הגדול בקיטיל לפשוטו מקמיטתו. וכשנגע התחיל לרעוד ואחז בשולחן שהיה שם וגם השולחן התחיל לרעוד עמו והבעש"ט הלך עד שהוצרך להתפלל ולבקש מן השי"ת שיקח ממנו דבר זה כי אין בכוחו לסבול.

גם מהחסיד ר' דוד פורקעס ממעזיבוז ג"כ שמעתי שפ"א התפלל הבעש"ט בדרך בבית בכותל מזרח וסמוך לכותל מערב היו עומדים חביות מלאים תבואה והיו רואים שהתבואה רועדת. וגם שמעתי ממנו אבל לא מפיו ממש בהיותו שוחט בק"ק טולטשין היה שובח ר' ר' דוד הנ" ועשה ר' דוד מכפר חלאדווקע תנאים ושלח עגלות אחר כל המקבלים וגם ר' דוד מ"מ הנ' נסע על התנאים הנ' וסיפר על הדרך וכשבאו אנשי הקהלה סיפרו לי איך שפ"א ביום הכיפורים בהשכמה לא בא הבעש"ט לבית המדרש כפי המנהג ביה"כ להתפלל בהשכמה. והיה שוהה עד בוש על היום והמתינו עליו מלהתפלל ואח"כ בא וישב על מקומו והיה ראשו על הסטענדר מקים ראשו ומניח ראשו מקים ומניח כמה פעמים. ואח"כ רמז שילכו להתפלל לפני התיבה ובא ר' דוד הנ"ל להתפלל כי הוא היה מתפלל בימים נוראים וכשבא סמוך לתיבה התחיל הבעש"ט לבזותו בפני כל עם ועדה ואמר בזה הלשון. זקן אשמאי היכן אתה הולך וביזה וגינה אותו ערך חצי שעה והיה רוצה לחזור ולילך מן העמוד כי היטב חרה עד מאוד כי אמר שמא ח"ו ראה בי דבר מגונה. וגער עליו ואמר. עמוד והתחיל להתפלל ובכה ולא היה יודע מה שהוא מדבר רק שצעק ובכה כי שבר לבו מאוד. ואח"כ במוצאי יה"כ הלך ר' דוד מ"מ ז"ל אל הבעש"ט ואמר לו רבינו מה ראית בי דבר מגונה ח"ו ענה ואמר ח"ו לא ראיתי בך כלום רק באשמורת ראיתי להס"ס על הדרך מקום שהתפילות הולכים לקבל כל התפילות ח"ו. ואמרתי בלבי למה אלך להתפלל ולמסור לו התפילות ח"ו וע"כ שהיתי מלהתפלל. ות"ל פניתי דרך אחד שילכו התפלות בזו הדרך ולא יוכל לאחוז בהם וע"כ יראתי פן ח"ו יכנוס בלבך ויקלקל ח"ו הדבר ושברתי את לבך בכדי שלא יהיה בך שום מחשב זרה בלבך ואח"כ צויתי לך להתפלל: