שאילתות דרב אחאי גאון ק״כ

שאילתא דאלו מן דקני לה לאיתתי' ואמר לה אל תדברי עם איש פלוני ונפקי סהדי דאיסתתרא בהדיה דההוא פלוני אסירא לגברה. וכי היכי דאסירא לגברה הכי אסירא לההוא דקני לה מיניה דתנן כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל: אמר רב חנניא מסורא לא ליקני איניש לאיתתיה האידנא דילמא מיקריא מסתתרא וליכא מי סוטה למיבדקה ואישתכח דקא אסר לה עליה איסורא דלעלם:

ברם צריך לומר בעל שמחל על קינויו קינויו מחול או אינו מחול מי אמרינן קפידא דבעל הוי והיכא דאחליה מחול או דילמא כיון דקני לה שוייה עילויה איסורא ולא מצי מחיל לה. ת"ש דא"ר יאשיה שלשה דברים סח לי ר' זעירא משום אנשי ירושלים על בעל שמחל על קינויו שמחול ועל בן סורר ומורה שאם רצו אביו ואמו שמקיימין אותו ועל זקן ממרא שאם רצו חבריו לקיימו שמקיימין אותו וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי שמא ירבו מחלוקת בישראל: ש"מ בעל שמחל על קינויו שמחול הנ"מ קודם שנסתרה. נסתרה מאי פליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר קודם סתירה מחול לאחר סתירה אינו מחול וחד אמר לאחר סתירה נמי מחול ומסתברא כמאן דאמר אינו מחול דתניא והביא האיש את אשתו אל הכהן מן התורה אדם מביא את אשתו אל הכהן אבל אמרו חכמים מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך ר' יוסי אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כל שכן אמרו לו לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ואי סלקא דעתא בעל שמחל על קינויו לאחר סתירה מחול אמאי אין לה היתר כיון דמחיל לה תשתרי אלא לאו ש"מ בעל שמחל על קינויו לאחר סתירה אין קינויו מחול ש"מ. וכן הלכתא: דרשה איש איש כי תשטה