שאילתות דרב אחאי גאון קי״ז: במדבר

במדבר
שאילתא דמיחייבין דבית ישראל דאלו מאן דהוי ליה ברא בוכרא מחייב למיתן פורקניה חמש סלעין לכהן דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה. ומאימת מיחייב למיפרקיה מכי הוי בר תלתין יומין דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה. והיכא דיהב ליה לכהן חמש איסתרי בתוך שלשים יום ומת הבן בתוך שלשים יום דינא הוא דמהדר ליה דתנן מת הבן בתוך שלשים יום אף על פי שנתן יחזיר. והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב הוא למיפרק נפשיה מ"ט קרי ביה תפדה וקרי ביה תפדה והני מילי בוכרא דאימא אבל בוכרא דאבא ולאו דאימא לא מ"ט פטר רחם כתיב והנ"מ בוכרא דישראל אבל דכהני ולויי לא דתנן כהנים ולוים פטורין מק"ו ומה אם פטרו של ישראל במדבר דין היא שיפטרו של עצמן: ודישראל לא אמרנא אלא דהו"ל מבת ישראל אבל מכהנת ולויה לא דא"ר אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים וכדאמר בר רב יוסף דאמר דאיעברא מישראל.

ברם צריך לומר אלו איתתא דלא חזיא ליה או גרושה או זונה דההוא ברא דהוי ליה מינה חלל ופסול לכהונ' מי מיחייב למיפרק נפשיה ההוא חלל אי לא מי אמרינן כיון דאיתחיל ליה מכהונה בישראל הוא ובעי למיפרק או דילמא כיון דמכח אבוה קא אתי מה אבוה לא מיחייב למיפרקיה איהו נמי לא מיחייב למיפרק נפשיה את"ל כישראל דמי ומיחייב למיפרק נפשיה היכא דמית אבוה לאחר שלשים יום לא תיבעי לך דכיון דאיתחזי למיפרקיה זכה בפורקניה ולא מיחייב למיפרק נפשיה כי תיבעי לך דמית אבוה בתוך שלשים יום מי מיחייב אי לא ת"ש דאר"ש בן יסינא אמר ריש לקיש כהן שנשא גרושה והו"ל בכור חלל. מת אביו בתוך ל' יום לכשיגדל הבן חייב לפדות עצמו מת אביו לאחר ל' יום פטור שכבר זכה אביו בפדיונו. וכן הילכתא.