קשר גודל י״ז

סימן טוב. אספרה שמך לאחי. שיורי ברכה כה לח״י:
א. ברכת השיבה. המנהג לסתום כל השנה מנך אוהב צדקה ומשפט ובעשרת י״ת המלך המשפט ואם טעה בעשרת ימי תשובה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר. כן דעת מר״ן כמ״ש בבר״י סי׳ קי״ח וע״ש:

ב. אם אמר בעימ״ת מלך המשפט אינו חוזר מחב״ר סי׳ תקפ״ב:

ג. אם בשאר ימות השנה אמר המלך המשפט אינו חוזר. שם:

ד. אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכ׳ מוסיף ובשומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת. סי׳ קי״ט:

ה. יזהר שלא להרבות שאלות רק אחת כוללת כמו זרע אנשים. בר״י שם:

ו. כשמוסיף ברכה לצורך יחיד לא יאריך והאומרים תפלות ווידוי באורך בש״ת אינו נכון. בר״י שם:

ז. בחתימת ברכת המינים קבלנו שצריך לחתום (שובר אויבים ומכניע מינים) שיהיה מעין פתיחה וכן הוא בסדור מהר״א הכהן ובסדור האר״י דפוס לבוב ובשלמי צבור דקל״א לא רצה בזה מכח מה שמצא במקובלים קדמונים ואני בעניי איני זז ממנהגי ואכמ״ל:

ח. בברכת תשכון צ״ל וכסא דוד עבדך. והמדלגו אין תפלתו שלמה האר״י ז״ל:

ט. אם דילג או טעה באיזו ברכה מהאמצעיות חוזר לראש הברכה שטעה או שדילג ומשם ואילך יחזור על הסדר. סי׳ קי״ט:

י. בברכת את צמח דוד כי לישועתך קווינו כל היום יכוין לצפות לישועה כי ע״ז שואלי״ם הלכו בו לעו״הב:

יא. יש לכוין לצפות לישועת ה׳ שעושה עמנו להצילנו מכמה פגעים רעים בכל יום ובכל רגע ומצאתי תועלת גדול לעתות בצרה בזה. פרי עץ חיים דנ״ג בשם מהר״י צמח ז״ל:

יב. שוחין במודים ותוקף מעלת ההשתחואה הפליגו מאד חז״ל. כל קבל דנא מאן דלא כרע במודים ענשו מאד מאד. בר״י סי׳ קכ״א:

יג. בברכת שים שלום צ״ל וברכנו אבינו כלנו כאחד. ב״י שם:

יד. וטוב בעיניך לברכנו כצ״ל והאומר וטוב יהיה בעיניך טועה. בר״י:

טו. אחר סיום י״ח מיד יאמר יהיו לרצון ואחר כך יאמר תחנונים ובסוף תפלתו א״צ שיקצר בשאלתו כמו בשומע תפלה אלא יכול להאריך כמו שירצה. בר״י סי׳ קי״ט:

טז. יאמר עשה למען שמך כו׳ ואפשר לפרש עשה למען שמך היא השכינה בסוד ויעש דוד שם וכמו שפירש בזוהר. הקדוש למען אדני. עשה למען ימינך כמ״ש רז״ל בפסיקתא דכביכו״ל הימין משועבדת עשה למען תורתך שאמרת שאם לא נשכח התורה לא תשכח ירוש׳ כמשז״ל עשה למען קדושתך דכתיב אלהים קדושים והכונה אלהי ישראל שנקראו קדושים ודו״ק כי קצרתי:

טוב. טוב שיאמר יהיו לרצון פעם אחרת בסוף התחנונים:

חי. יפסע ג׳ פסיעות ויעמוד שם עד קדושה:

יט. אם האריך בתפלתו עד שהגיע ס״ץ לקדושה ותכף פסע יכול לחזור תכף למקומו לומר קדושה. בר״י סי׳ קכ״ג: