קונטרס שפת תמים ב׳

יבואר בו כמה גדול עונש המרמה

בא וראה עד כמה גדול כח המירמה, שהוא מקצר ימיו של אדם, כמו שנאמר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם וגר. גם בעודו בחייו, יתבזה לבסוף לעיני הכל עבור זה, כי מדת הקב״ה לפרסם לעיני הכל את המרמה הטמונה בלב אנשי המרמה, כמו שכתוב (במשלי י׳:ט׳) הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע, ופירש הגר״א דזה החורש רעה בלבו, ובשפתיו מדבר מרמה וטובות, הוא מעקש דרכיו, כשהולך לעשות לחבירו הרעה שבלבו בכדי שלא יודע דבר זה לחבירו. אבל ממילא יודע הדבר לחבירו שהקדוש ברוך הוא מפרסמו, וכדאיתא במדרש שוחר טוב אין הקדוש ברוך הוא גובה מן האדם, עד שהוא מפרסם מעשיו. והרעה שהוא מצפה לעשות לחבירו, תבוא עליו לבסוף. כמו שכתוב, שוחר טוב יבקש רצון, ודורש רעה תבואנו (ועיין שם בביאור הגר״א).

ויש כח ביד העון הזה להורידו מנכסיו, ולהענישו בכמה אופנים שונים בזה ובבא. מטעם כי העון הזה של המרמה הוא כלול על פירוש רוב מכמה וכמה עונות, וביותר מגזל ואונאה ושקר, שכל אחד בפני עצמו הוא עון חמור. ובפרט שהמורגל בזה, עושהו כמה מאות פעמים בימי חייו, על כן רעה ומרה אחריתו. וכדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא פרק ג' וזה לשונו: הכל ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, מוץ ממדת השקר ומדת העולה, מלא ברא ושלא עשה אותם הקדוש ברוך הוא (רוצה לומר, אלא השקר בודה אדם בלבו מעצמו, יכן העול אדם עושה אותה מעצמו) שנאמר הצור תמים מעלו וגו' אל אמונה ואין עול וגו', ונאמר (צפניה ג׳:ה׳) ה׳ צדיק בקרבה לא יעשה עולה וגר, ואומר חלילה לאל מרשע ושדי מעול, ואומר כי פועל אדם ישלם לו וגר. מעיד אני עלי ממים וארץ, מלא נתקבצו בני אדם למיתה, ואין כל בריה יורדת לידי צער, אלא מתוך אכילה ומתיה וממחה מאדם אוכל ושותה ומשמח הוא ואמתו ובניו ועם בני ביתו ער שהוא נפטר לבית עולמו (רוצה לומר שהיצר הרע מראה לו התירים לעשות כל השקר וכל העולות. לגזול ולעשוק ולרמות, כדי שיתנהג הוא וכל ביתו בכבוד ובשמחה כדרך העשירים. ובאמת לא כן דרך ה׳, אלא כל אחד צריך להתנהג בהוצאותיו לפי ערכו, וכאשר נבאר לקמן. על כן נענש האדם המתנהג בהפכו). ואין פירות ותבואה באין לידי הרקבה, אלא מתוך דרכיהן של בני אדם. ואין בני אדם באין לידי בושה, אלא מתוך דרכיהן. ואין עיניהן של בני אדם כהות בחצי ימיהן, אלא מתוך דרכיהן וכו', ושאר המאמר העתקתי למטה עיין שם [צא ולמד מדרך ארץ, כלום אדם בונה בית אלא על מנח להכניס בו פירות טובים ולהכניס בו כלים נאים, ולהצית בו את האור ולהדליק בו נרות (רוצה לומר כשהאדם בונה בית הוא רק להתענג בו ולקבל קורת רוח. כן ברא הקדוש ברוך הוא כל העולמית וכל אשר בהם לכבודו להטיב לטובים, רק שקלקלו בעצמם). אף כך בני אדם, מתוך דרכיהם המה נידונים ודנים אותם. מתוך שהם עברו על דברי תורה ועל דרך ארץ בשביל להצילם מיום הבא, שנאמר אוי להם כי נדדו ממני. בשלשה דברים יסתכל אדם בכל יום, בשעה שנכנס לבית הכסא אומרים לו: ראה דרכך כדרכי בהמה. ובשעה שמקיזים לו דם אומרים לו: ראה שבשר ודם אתה. ובשעה שהוא עומד על המת אומרים לו: ראה להיכן אתה הולך, ועדייו אינך חוזר בך אלא אתה יושב ומרבה לדבר דברים יתירים, שנאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו. ובשקר אתה מדבר ועובר על מה שכתוב בתורה מדבר שקר תרחק וגו'], ורוצה לומר שעל ידי השקר והעולה שהאדם עושה, הוא מביא את עצמו לידי כל אלו.

וכה״ג איתא במדרש שוחר טוב בדרך משל ומליצה, שנים שנים באו אל נח, אתא שיקרא בעי למיעל לתיבותא, אמר ליה נח לית את יכיל אלא אם כן נסבת ליך זווג, פגע ביה פחתא (הוא הפחת וההיזק) אמר ליה מנן את אתי, אמר ליה מן נח דאזילת למיעל לתיבותא ולא שביק לי אלא אמר לי אי אית לד בר זוג את יכיל למיעל, ואי את בעי, תהווי זווגי. אמר ליה ומה את יהיב לי. אמר ליה אנא מתקן עמך, דכל מה דאנא מסגל (פירוש מבין) את נסבת. אתקון ביניהון, (פירוש הסכימו ביניהם) דכל מה דשיקרא מכניס, תהא פחתא נסבא, ועלין תרווייהו לתיבותא. כיון דנפיק, הוי שיקרא אזיל ומכניס, ופחתא נסבא דקדמי קדמי, אתא שיקרא אמר ליה היכן אנון כל דמסגלתא, אמרה לו וכי למגן אתקינת עמי דכל מה דאת מכניס אנא נסבא, לא היי ליה פתחון פה. לכך נאמר, הרה עמל וילד שקר, עד כאן לשון המדרש.

[הג״ה. ואעתיק בזה מה שכתב על זה בעל נתיבות עולם, וזה לשונו: המדרש בא לבאר ענין השקר, שיש לשקר בן זוג היא הפחתא. כי המכניס ממון בשקר, ויש לו תוספות ממון שקר שאין ראוי לי, מתחבר אל זה חבור שהוא מקבל התוספות שהוא תוספות שקר, ואלו שנים מזדווגים יחד כמו זכר ונקיבה. ומפני כך אמר כי השקר היה רוצה לכנוס לתיבתו של נח ולא רצה נח לקבל אותו, כי נח לא היה מקבל רק זכר ונקיבה, כי הזכר והנקיבה ביחד יש להם קיום, כי אי אפשר לזכר שהוא נחשב פועל, להיות בלא מקבל שהיא הנקיבה, ואי אפשר למקבל להיות בלי פועל. וכאשר יש פועל ומקבל, הוא הזכר והנקיבה ביחד, יש קיום אליהם. כי הפועל בלבד הוא יוצא מן השיווי, והמקבל בלבד הוא יוצא ג״כ מן השיווי, וכאשר הם ביחד יש להם השיווי, פועל ומקבל. וכל דבר שיש לו שיווי יש לו קיום. ותיבתו של נח לקיום נעשתה, ולפיכך לא היה מקבל רק זכר ונקיבה. ולכך כאשר בא השקר לכנוס לתיבתו של נח, רוצה לומר שיהיה השקר בעולם, ולא רצה להכניסו כי השקר אין לו זיווג, ואי אפשר שיהיה בעולם. ולכך כאשר בא אליו חבור, אמר שיהיה זיווג לשקר, כלומר אם השקר יוצא מן השיווי, שפעל שקר ומכנים ממון שלא כדין, יש כנגד זה שמתחבר אליו הוא חבור שמקבל תוספות של שקר, ונאבד שם. ומפני כך יש להם חיבור של זכר ונקיבה, וזהו קיום שלהם. אבל אם לא היה חיבור שמקבל מה שמכנים השקר, לא היה אפשר שיהיה השקר בעולם, כאשר השקר יוצא מן הסדר השוה והיושר. אבל כאשר יש כאן פחתא, היינו חבורו, שכאשר האדם עושה שלא באמת, יש כאן דבר שמחסיר ממנו מה שעשה דבר זה עד שיחזור אל הסדר הראוי. לכך ידע האדם, אם מכנים ממון בשקר, יש כנגדו זיווג שלו המתחבר אליו, רוצה לומר חסרון והעדר, המקבל מה שאסף. וזולת זה שאין כנגד השקר חבור המתחבר אליו, אי אפשר שיהיה השקר אף שעה אחת, רק עתה שהשקר יש כנגדו חיבור שמתחבר אליו החסרון אשר נוטל ומקבל מה שיעשה בשקר, יש לשקר זמן מה שהוא בעולם, עד כאן לשונו].

ועוד נראה פשוט מה שתלה המדרש בנח, כי עד נח היה ארך אפים עבור איסור החמס, שגעשה לרוב על ידי שקר ומרמה גדולה מאוד, כמו על שאר עבירות. ולכך הרשע שראה שממון העול של גזל וחמס מתקיים כמה מאות שנים בידו וביד יוצאי חלציו כמה וכמה דורות, הפקיר את עצמו לזה העון בכל ימי חייו, ונתמלאה כל הארץ חמם. אבל מדור המבול והלאה, הנהיג ה׳ יתברך חדשות בארץ, שכל מה שירויח במרמה ושקר, יבא פחתא ויקחנה, ובמו שאומר הכתוב עושה עושר ולא במשפט, בחצי ימיו יעזבנו, יראו רבים וייראו. וביותר נמה שאלו המעות הבאים לו כדרך שקר ומרמה, יכלו גם את מעותיו הכשרות שיש לו מכבר, וכדאיתא במס׳ ר״א זוטא: אם נטלת את שאינו שלך, את שלך יטילו ממך, ולא נשאר בידו כי אם עון השקר והמרמה לבד.

ובעונותינו הרבים נתרבו עתה עניני השקר והרמאות בעניני המסחר לאיזה אנשים, ונעשה אצלם כהיתר, שמשקרים במשאם ומתנם, ואומרים: בכך וכך קניתי, וכך וכך נתנו לי, ולפעמים נשבעים ג״כ על ככה. [ושבועה בלשון לעז, גם היא שבועה מן התורה]. וחושבים שזה הכל בכלל חריצות וחריפות לידע להרויח, ואומרים שמי שאינו עושה כן בדורות הללו׳ אין אובל לחם. עד בעונותינו הרבים היינו חרפה לשכנינו, שאומרים הדבר ידוע שישראל יעשו עולה וידברו כזב, ולא ימצא בפיהם דבר אמת. אוי לנו על חילול שמו יתברך שנעשה על ידינו.

ואיסור המרמה גרם שהעולם הולד ומתמעט, וגלגל העניות חוזר בעולם. וכמעט אינו מצוי בזמנינו שעשיר יאריך בעשרו כל ימי חייו, אלא למחצית ימיו, או לשלישיתו, או לפעמים למספר מעט מן השנים, מה שלא היה כן בדורות שלפנינו, שגדר העשירות ינתן לאיש למספר שנים וירחים. אין זאת כי אם שזאת הסבה גרמה הכל. וכידוע שישראל ערבים זה לזה.

ואם נראה אדם שהוא עושה עול, ומתקיים לו עושרו, בודאי שהעושר שמור לו לרעתו, על דרך הכתוב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ואחריתו יהיה נבל לעולם הבא. יגרס בחצץ שיניו, וזרעו יהיה מבקש לחם. בי בהתערב ממון של איסור בממונו, בא זה ואיבד את זה, וכנ״ל. וכמאמר בת נקדימון בן גוריון דמייתי בכתובות דף ס״ו עמוד ב'.

ובמעט ברור שהשקר שמשקרים הוא שלא לצורך, שאם ירצה היה יכול לומר: בכך וכך חפץ זה, לא אוכל ליתן בפחות, ודיו. ומה יתן לך ומה יוסף לך לשון רמיה. ואף אם הוא חושב להרויח הרבה על ידי השקר, מדבר שקר ירחק שיותר ממה שהוא מרויח הוא מפסיד לפי האמת. והבוטה בה' ונושא ונותן באמונה, חסד ה׳ יסובבנו, וברכת ה׳ היא תעשרנו. ובודאי שלא יחסר לחמו, ויהיו מזונותיו בהיתר ונחת וכבוד.

וזהו כונת הכתוב, מי האיש החפץ חיים, פירוש בעולם הבא, ואוהב ימים לראות טוב גם בעולם הבא, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה דאם ינהל עסקיו בדרך מרמה, אף שיצליח בתחלת לבסוף ילך ממונו לטמיון, וכאשר מבואר למעלה במדרש, דהפחתא מוכנת ומזומנת ליקח את ריוח השקר, ולא יראה ימיו בטוב. אבל כאשר יהיה זהיר ממרמה, יראה ימי אחריתו כזקנה ושיבה טובה. וגם לעולם הכא מה רב טוב הצפון לו, כמו שכתוב הולד בדרך תמים הוא ישרתני.