קומץ המנחה ב׳:י״ט

יש הגדרה מתאוה שאינו טוב כמ"ש (סנהדרין סה) זה המרעיב עצמו כדי שתשרה רוח טומאה. ובירושלמי דחגיגה בההיא דצייתא ומפרסמא בשביל כך היה ציר של גיהנם סובב בה כמ"ש (שבת פ"ח) למשמאילים בה (בתורה שהיא ההגדרה) סמא דמותא. כמ"ש (סוטה כא) בשלא לשמה דנוח שנהפכה שלייתו וחלקו בתוס' בין לקנטר ללהתיהר, פירוש להתיהר הוא מתאוה וזהו מותר במחנה ישראל. מה שאין כן לקנטר קנאה זה אסור במחנה ישראל ונוח שנהפכה והפוך התאוה הוא על ידי הקנאה כמשנ"ת ולכך הנבדל מתאוה שלא לשמה ציר של גיהנם סובב בו פירוש הוא מפתח עונש הרשעים כי העולם הזה כפרוזדור ופתח לעוה"ב וכמ"ש (יומא עב) במטותא לא תירתו תרתי גיהנם שכשגם בעולם הזה עינה עצמו שלא לשמה בשביל זה ינחול גיהנם והוא תרתי גיהנם שגם עד שלא נכנס לגיהנם סבל גיהנם בעולם הזה שהוא הפתח. וזהו כדי שתשרה רוח טומאה כל היפך הקדושה הוא טומאה. מה שאין כן הגדרה מקנאה הוא על ידי תאוה ואף שלא לשמה טוב וכמ"ש בספרים דצדקה שלא לשמה טוב דמכל מקום מחי' לעני והוא מישוב העולם. וזהו ויחל נח וגו' כי תורה נמשלה לג' משקין שמגדרת מג' דקנאה תאוה וכבוד. יין מדרגת יצחק כמ"ש (פסחים קח) מנין ליין שהוא אדום היפך תאוה. מים תאוה דקדושה וחסד לאברהם היפך קנאה. וחלב מורה רחמים מדת יעקב וכמ"ש במקום אחר ולכך נח נטע כרם לגדור מתאוה אבל יין יש שותהו ורע לו למשמאילים כנ"ל ולכך וישכר ויתגל יצא מגדר הצניעות וההגדרה הראוי' בהצנע כמו בשאול וכמ"ש לעיל אות י"ג דכשאינו לשם שמים אף שמוגדר כאינו מוגדר ולכך חם אבי כנען רצה לומר אב ומקור התאוה כמ"ש (פסחים קיג) דכנען צוה לבניו אהבו את הזנות (ולכך נקרא' ארץ ישראל ארץ כנען אף שז' עממין כלל כל ז' מדות רק קנאה ותאוה הם הראש שצריכים לכבוש כנ"ל אות י"ד וקנאה אינו מוטבע בבני ישראל כנ"ל אות י"ח. עיקר ניצוח שלהם התאוה) י"א סרסו. נתקלקל התאוה גם לצווך מצוה וקדושה. וי"א רבעו. הוסיף בו תוקף תאוה אף לשאינו מינו שזה גורם הגדרת תאוה שלא לשמה אדרבה תוקף התאוה וכמפורסם המאמר. מי שמשבר התאוה הרי יש לו ב' תאות כי שבור נעשה ב' ותוקף יותר: