צפנת פענח, תרומה י״ד

ונבאר פסוק להיות כל איש שורר בביתו (אסתר א, כב), ודרשו בש"ס דמגילה (יב:) אמר רבא אלמלא אגרות ראשונות לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט, אמרו מאי האי דשדר לן להיות כל איש שורר בביתו, פשיטא דאפילו קרחה בביתי' פרדשכא להוי. ונשאלתי ממה נפשך, מאחר שהוא שלא כהוגן, למה נכתב במגילה.

ונ"ל, דכתבתי במקום אחר ביאור ש"ס דזבחים (פג.) המזבח מקדש את הראוי לו, ופליגי רבי יהושע ורבן גמליאל, רבי יהושע סבירא לי' כל הראוי לאישים וכו', ורבן גמליאל סבירא לי' כל הראוי למזבח וכו'. וכתבתי על פי ביאור פסוק (במדבר יב, א-ג) ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח, דגם הם לשם שמים נתכוונו, דאמרו במשנה דאבות (פ"ב מ"ה) במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, ופירש במדרש שמואל שלא יהי' מרמס לרגלי עם הארץ, לכך ישתדל להיות איש גיבור בארץ וכו'. וכן כתב היעב"ץ (אבות פ"ו מ"ה) אל תבקש גדולה לעצמך דייקא וכו'.

ובזה יובן ש"ס דזבחים, רבי יהושע סבירא ליה כל הראוי לאישים דייקא, ורבן גמליאל סבירא לי' כל הראוי למזבח דייקא וכו', יעו"ש. ועיין במקום אחר ביאור ש"ס דזבחים הנ"ל באופן אחר.

ובזה יובן להיות כל אי"ש שורר בביתו דייקא, על דרך במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, כי מי שהוא איש, שהאיש הוא תואר ראש ושליט, לא יאחוז במדת השפלות, רק להיות שורר בביתו, כדי שלא יהיה מרמס לרגלי ע"ה, וכמו שסברו אהרן ומרים. ובאמת גם שאינו בבחינה זו, רק כסברת משה רבינו עליו השלום שהסכים הקב"ה עמו, כי גם שהי' איש משה מכל מקום הי' עניו מאוד מכל אדם, שהוא הי' אוחז במדות השפלות וה' עמו, והבן.

ואגב נבאר משנה (א) פרק קמא דמגילה: כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו, ועיירות גדולות קורין בי"ד וכו'. להבין זה למה יקראו אלו בט"ו ואלו בי"ד. וגם שתלו בעיר מוקף חומה דוקא מימות יהושע בן נון. הגם שהטעם מבואר בש"ס ופוסקים, נראה לי לומר רמז ומוסר בב' פנים.

פן א', ונבאר תחלה אופן ב' להיות כל איש שורר בביתו, דשמעתי פירוש הש"ס דברכות (כז:) נוקמי' לרבי אלעזר בן עזריה וכו', אמר איזיל ואמליך בדביתהו וכו', והקשה וכו'. וביאר, כי הנשיא יש לחוש לגסות הרוח (וכמו שכתב בזוהר (ח"ג כג.) אשר נשיא יחטא וכו' (ויקרא ד, כב). ועל פי זה כתבתי לעיל ביאור (פסחים פ"י מ"ד, הגש"פ) מה נשתנה הלילה הזה, וביאור ש"ס (הוריות י:) אשר נשיא יחטא וכו', יעו"ש). ובחינת הגאוה נמשך מן התגברות החומר על הצורה, ובחינת החומר נקרא אשה, ובחינת הצורה נקרא איש כנודע.

ובזה יובן, כשרצו למנות לרבי אלעזר בן עזרי' לנשיא, והי' חש פן יכנס לבחינת הגאוה, אמר איזיל ואמליך בדביתהו, ר"ל שיבחין וינסה את עצמו אם יוכל לשלוט ולמלוך על החומר שנקרא דביתהו, אז יקבל הנשיאות, ודפח"ח.

ובזה יובן להיות כל איש שורר בביתו, ר"ל מי שהוא תואר איש, דהיינו נשיא וכיוצא בו, יזהר להיות שליט ושורר על החומר שנקרא ביתו, וז"ש שורר בביתו. ועל פי זה נבאר משנה דאבות (פ"ד מ"ד גי' מד"ש) מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל אדם, וק"ל.