צדקת הצדיק ר״מ

‏[רמ] התורה תבלין ליצר כמשז"ל ואפי' מי שאין לבו נקי לגמרי בהריגת היצר מכל וכל. אם הוא ‏ממולא בד"ת כל צרכו הרי היצר מתתבל להיות דבר הראוי. ולכן אמרו (פסחים מט:) ת"ח מותר ‏לאכול בשר ולא ע"ה וידוע מטעם האריז"ל מצד הנפשות המגולגלות. והיינו כי ענין הגלגול בבע"ח ‏שיש נפש שנשתקעה כ"כ במעשה בהמה בחיי' עד שמלובשת בנפש הבהמית שלה אחר המות ‏בהלבשה גמורה בלי שום יתרון לאדם על הבהמה שהוא מצד הדעת והחכמה וזה נעדר מחכמה ‏לגמרי. הגם דבכל א' מישראל יש חכמת ה' וד"ת ג"כ. הוא בהעלם עצום אצלן והם מתגלגלות ‏בבהמות פי' שנכנס בקרבן ממש כמו שהיו זוממות והולכות מקודם באויר העולם כך יוכל להתמסך ‏ולהתערב ממש עם נפש הבהמית דבהמה. ובאדם יש גלגול ועיבור פי' שורש הנפש מתולדתו שיוכל ‏להיות שהוא כח שכבר הי' בעולם כנודע. וכח נוסף ע"י מעשיו איזה דבר טוב. וזה לא שייך בבהמה ‏שאין לה השתדלות ומי שמתחבר בקרבה אין לו טעם מה שיכנס עכשיו ולא מקודם ומיד בעת ‏הלידה ולכן נקרא גלגול ואין בה סוד העיבור. ובודאי יש חלוקות בכחות הבהמית פי' בכח נפש ‏בהמיותן ובוראן יודען כי א"א לאדם להשיג הבדלן מאחר שאין להם דעת שהוא המבדיל כמשז"ל ‏‏(ירושלמי פ"ה דברכות סו' ה' ב) אם אין דיעה הבדלה מנין. אבל מ"מ באמת ודאי יש איזה הבדל ‏מועט וכמו שניכר פעמים הפרש ג"כ בטעם הבשר. וכן חלוקת נפש הבהמית דבני אדם ולכן נכנסת ‏בבהמה ששייך לה כפי השתוות שקוע כחה במעשה בהמה. ושמעתי כי מכל מעללי אדם פי' ‏פעולותיו שלא במתכוין אם לטובה נוצר בעל חי טהור ולרע בע"ח טמא והיינו כי האדם כולל ‏הבריאה והכל מכחו וכל כח הבע"ח הם מכחו ומאחר דאתו מכח גברא ודאי כל א' הוא כח נפרד. ‏וכפי אותם הכחות של האדם שנוצרו מחמתו כך הוא גלגול הנפש ששקוע באותו כח ברע. ובבע"ח ‏טהורים מאחר שיצירתם מצד הטוב דאתי ממילא לאדם שלא במתכוין ומסתמא הם נזדמנים ‏לאכילה לאותו אדם עצמו או לבן גילו שיש לו ג"כ אותו כח הטוב. ממילא אותו כח עצמו יוכל להחליץ ‏הנשמה ההיא השקועה באותו כח ברע. והיינו כי כל אכילה מוליד מחשבות זרות והרהורים ג"כ ‏כד"ש (ברכות לב.) מלי כריסיה זני בישי. והוא מצד כח הרע שנתגלגל בו וכאשר הוא מחליץ הטוב ‏הוא מתקנו. וע"ה אסור כי יוכל להיות נשקע ולהיות מוצא מין את מינו וניעור. אבל ת"ח אע"פ שאינו ‏מנוקה בחדרי לבו מ"מ כבר יש לו יתרון על הבהמה מצד חכמתו. ולכן ע"י מחשבתו בד"ת הוא ‏מוציא כח אותה נפש מהתלבשותה בנפש בהמיית וכח בהמה. וכן בפועל הרי מתהפך בשר הבהמה ‏להזין גופו ולהיות נעשה בשר אדם כך בכח מתהפך כח בהמי לכח אדם. וזה טעם מ"ש בזוהר ‏בחכמה אתברירו והת"ח יכול לברר ולתקן נפשות אע"פ שהוא אין מנוקה לגמרי מחותן דברים. רק ‏אם נפשו משוקעת בד"ת ע"י הד"ת הוא מעלה ומתקן כל מיני מחשבות זרות. אבל ע"ה מותר רק ‏בצומח כי הבע"ת יש לו יצ"ר כמ"ש בברכות (סא.) משא"כ צומח הנפשות המתלבשות בהם הם ‏שאין מתלבשים במחשבות ורצונות דרע שלהם רק בלבוש החיצון דמעשים רעים שהמעשה ‏הגופנית נעשה ג"כ לבוש דנפש רעה להלביש ניצוץ נפש הקדושה ואינון מזיקי עלמא כנודע ואכ"מ. ‏והן הם המתלבשים בצומחים ג"כ ע"י האויר ואין בכחם לפעול באדם הרהורים בלב ומוח רק בכחות ‏הפעולה ובזה ריקנין שבישראל ג"כ מליאות מצות כרימון (כמש"ש נז.) במעשה. וע"י מצות מעשיות ‏שעושה בכח האכילה ההוא אח"כ הם נתקנים: ‏