צדקת הצדיק ר״ה

‏[רה] הדמיונות כולם נולדים מן הלב שבו הם ההרהורים ונמשכים ממנו למוח ומן העין שע"י הראי' ‏נכנסים ההרהורים ללב כמ"ש בע"ז (כ:). ולכן אמרו שם באדר"נ ראי' דד"ת מבטלין הרהורין מקרא ‏דמאירת עינים ומשמחי לב. ואסרו (מגילה כח.) להסתכל בפני אדם רשע כי בפנים בולטין כל מיני ‏הרהורים שבלב למבינים כדאי' בזוהר (ח"א קצ א) דהכירו בא' שהי' לו מחשבת עבירה שפניו ‏מוריקות [וכ"א בסוטה (כ.) פניה מוריקות כי עבירה הוא מיתה לנפש ואמרו במת (ע"ז שם) ממנה ‏פניו מוריקות] וכד"ש הכרת פניהם ענתה בם. וע"י הראי' נכנסין ההרהורים בו ח"ו וההיפך בראיית ‏ת"ת כדאי' (עירובין יג:) דחזיתא לר"מ מאחורי'. וכן כמה תיקונים עשו שלא ידור עם עכו"ם בע"ז ‏‏(לו:) ובעירובין (סב.) כי בדירתו ומשכנו המיוחד לו יש התפשטות מכחותיו כנודע מהבעש"ט ז"ל ‏דבקניני האדם מתפשטין כחות נפשו. ולכך על ידם ג"כ נכנסים הרהורים זרים ללב. וכמו ששמעתי ‏דאוירא דארץ העמים הוא מכניס ללב כחות הזדון של האומות וההיפוך בא"י דאוירא מחכים (ב"ב ‏קנח:). כי ברית חלוק לאוירות כמ"ש בב"ר (ס"פ לד) והש"י יסד גבולות עמים לכל אומה שהיא כח ‏מיוחד מקום מיוחד ואויר המקום שאותה אומה דרה שם וקנוי' להם יכול להכניס מאותו כח גם בלב ‏בני ישראל ח"ו. ולכן מייתי באדר"נ שם אהכנסת הרהורים בבטול תורה קרא דתחת וגו' ועבדת את ‏אויביך וגו' פי' כי הם המכניסים ההרהורים בלב הישראלי וזה נקרא ועבדת. אבל ע"י ד"ת הם ‏מוציאים הד"ת המלובשת באותם הרהורי שוא. ובכל כח רע באמת יש טוב ג"כ וע' נפש לבית ‏ישראל נגד ע' אומות שהם כוללים הטוב שבע' כחות שבנפש והעכו"ם הרע. וע"י שמוציאים הד"ת ‏הגנוז בו ומוציא בלעו מפיו ממילא מתבטל הדמיון והוא ניצוח לאותה אומה. ושמעתי דמצרים ר"ל ‏דמיון ויציבא מילתא מטעם האריז"ל בלק"ת פ' וישב שהוא הגרון ומוחין דקטנות ע"ש. והוא מצר ים ‏שהדמיונות הם מצירים להתפשטות של ים החכמה האמיתית בלב כי הם ב' הפכים ממש. וזה הי' ‏הכנה למתן תורה כי כל דבר ההכנה הוא ע"י ההיפך והוא מתגבר נגדו. וגאולתם ע"י משרע"ה ‏שהוא הי' ממש ההיפך שאצלו לא הי' דמיון כלל כנ"ל אות ר"ד. והוצרך לי' מכות כי כל דבר חלוק לי' ‏מדריגות וצריך הכנעה לכל מדרגה. ולכך בכל מכה נכנס לביתו שעי"ז קולט מאוירו כנ"ל ועי"ז הוא ‏מוציא הטוב מאותה מדרגה שעי"ז הכנעת הרע. ובמכה י' אמר לו לא תוסיף ראות פני וגו' וא"ל כן ‏דברת בזמנו כי מעתה אין לו מה לקלוט ממנו. וכן אמר אח"כ לישראל הגם שלא היו עדיין במדרגת ‏משרע"ה רק בקי"ס שראתה שפחה כו' אז אמר להם לא תוסיפו לראותם וגו'. ונכתב בתורה מה ‏שאמר לו ביום ראותך פני תמות ודבר של בטלה לא הי"ל לכתוב. רק זה אמת כי ודאי אלו הי' בכח ‏משרע"ה לגאול במכה א' לא הי' צריך י'. וע"כ שע"י כל מכה לפרעה נתברר משרע"ה שהוא נקי ‏מדמיון עד מדרגה י' שהוא בשורש הנעלם שנגד זה מכת בכורות שהוא העומק ראשית וכמ"ש ‏במק"א נתברר שגם שם נקי עי"ז נצחו. אבל ביום ראותך שיתגבר בו ח"ו כח הדמיון אחר שכבר ‏נתברר ע"כ תמות. כי הבירור בי' מדרגות הוא בירור גמור וכן אברהם אע"ה אחר נסיון י' נתברר ‏לגמרי. רק שמ"מ אין מיתה בלא חטא וביום המיתה מתגבר קטרוג אותו חטא לומר שצריך בירורין ‏אחרים וזה א"א עוד בעוה"ז שכבר נתברר ומה יוסיף וצריך להכניסו לעולמות עליונים. וכ"א (מד"ת ‏סו"פ ואתחנן) במשרע"ה שנסתמו ממנו מעינות החכמה באותו יום. וסתימות החכמה הוא ‏התגברות הדמיון כנ"ל דהם ב' הפכים. ולכן נקרא אז בלה"כ נביא ולא קם נביא וגו' ולא נמצא כן ‏תואר זה עליו כי הוא הי' חכם ולא נביא שהוא מדמיון כנ"ל. רק ביום מותו נקרא כן שנעלם החכמה ‏והם ב' הפכים כנ"ל. וע"י פתיחת מעינות החכמה נעלם ומסתלק הדמיון: ‏