צדקת הצדיק ר״ג

‏[רג] הדמיונות והרהורים של בטלה ושל מה בכך שבמוח ולב כל אחד הוא ממש כחולם חלום שאינו ‏אלא בכח המדמה. ולכן אמרו יושב בטל כישן דמי שהוא א' מס' במיתה (ברכות נז:) באותו עת ‏דמיתה היינו מעשה רשע כמ"ש (שם יח:) רשעים בחייהם כו'. וידוע כי בכל דבר יש ו' קצוות דהיינו ‏ו' מדרגות וכחות לכל דבר עד שיצא לגמר המעשה. וכל א' קומה שלימה כלול מי' הרי ס' והגם דיש ‏מדרגה ז' שהוא גמר המעשה מ"מ גם במדרגה אחרונה מן הששית אין הבחירה עוד בידו שלא ‏לצאת עוד לפועל במעשה כל שכבר נשלמו ו' המדרגות בכללותן. ד"מ כשטיפת הזרע בפי היסוד ‏א"א שלא יצא אבל באמצע עדיין אפשר להחזיר בכח המושך כמ"ש ריעב"ץ. והתחלתן הוא הבטלה ‏הנמשך ממדרגה אחרונה דדעת דהיינו קישור כל מיני הרהורים מחשבות ורצונות של בטלה ‏‏[ובהיפך לטובה של טוב] ונמצא הוא א' מס'. ומ"מ אמרו חלום א' מס' בנבואה כי בבני ישראל זרע ‏אברהם יצחק ויעקב הנסתרות שהם חב"ד בהעלמן לא מצד גלויין לפועל הם לה' אלהינו ע"י מורשה ‏מהאבות שזיככום ב' כחות אלו. כי הבנים נמשכים ממוח האב כנודע ולכן אע"פ שחטא במעשה ‏ישראל הוא בשורשו בחב"ד שבמוחו. ולכך הדמיינות בטילים דישראל מאחר שנובעים מחב"ד שבו ‏הרי יש להם פתרון ממשיי ואמיתיי על המקום שהן נובעים אלא שנתלבשו בדברי בטלה. וזהו פרקי ‏דשטותא הנזכר בזוהר (ח"ג מז ב) שמהם יכולים לעמוד על דברי חכמה. והיינו כענין פתרון לחלום ‏כי גם כח המדמה הוא א' מכחות שיסד הש"י במוח. וכל עיקרה של נבואה ממנו כמו ששמעתי וכ"ה ‏במ"נ כי הנבואה חלוק מהחכמה וכדאי' בב"ב (יב.) והוא ע"י המדמה ויש בו ג"כ ו' מדרגות כנ"ל ‏וכמ"ש בזוהר ובכללותן ס'. ונראה כי המדריגות הוא בידיעת בירור שמחשבה זו הנופלת בדמיונו ‏הוא מאמיתות מחשבתו של הש"י ודבר ה' הוא שעולה בדמיונו. ולא ככל דמיונות של תוהו ושל הבל ‏העולים לכל א'. ודבר זה הוא כפי נקיון הרהוריו מכל דבר שהוא נוגע בו שבזה הם כל הרהורי ‏האדם מדבר שנפשו של אדם מתאוה להן. וידע שלא הכניס הוא ההרהור בלבו והם ו' שהם ס' ‏מדרגות בנקיון כידוע שו' קצוות יש במדות. תאוה וכעס וגיאות וניצוח כו' וכפי נקיון הרהוריו מכל א' ‏מנגיעות אלו כך עולה במעלות מדריגת נבואותו. והחלום שבעת השינה שאינו בידו ובחירתו לנקות ‏הרהוריו וכן הרהורי ודמיונות כל א' מישראל בכל זמן שהם דוגמת חלום הם א' מס' מאמיתות ‏המדמה שהיא נבואה. כי גם בהם מלובש פתרון האמיתי ומרומז חכמת אמת הנמשכות מחב"ד ‏שבמוחו אלא שמעורבב בבטלה הרבה כענין אין חלום בלא דברים בטילים. ובלק"ת פ' וישב ביאר ‏ענין החלום מוחין דגדלות שבתוך מוחין דקטנות ע"ש. וכן הדמיונות של הבל הם מוחין דקטנותו ‏ואצל בני ישראל שכל א' יש לו שורש בתורה דכתוב בה אמת ואינה דמיון הרי המוחין דגדלות גנוז ‏תוך מוחין דקטנות. רק מ"מ מפני הקטנות המסבבו א"א בלא דבר בטל אבל יש בו גם בר. והמבין ‏ע"ז לדעת התוכיות שבכל הדמיונות הוא מי שנקי מתאות כיוסף בתאות נשים ודניאל בתאות ‏אכילה הם היו פותרי חלומות דשורש כל הרהורי בטלה הם בתאות שבזה הלב חושק להרהר. ומי ‏שהוא שקוע בדמיון אין יכול להחליף ולהוציא הדבר אמת המלובש תוך הדמיונות. רק מי שאינו ‏שקוע הוא יוכל לברר הטוב מן הרע. וזה סוד העלאת מחשבות זרות שבתפלה הידוע בספרים ‏שאמור לגדולים היינו לשאין שקועים בתאוה הם יכולים לעמוד על הד"ת ומוחין דגדלות הגנוזים ‏בתוך מחשבות הבל שלו. ועי"ז מעלה אותה המחשבה זרה ג"כ מאחר שעל ידה עמד. ע"כ שזה ‏מעין נבואה דהיינו דבר שאינו יכול לעמוד עליו מכח החכמה שהוא בכח השכל שבמוח רק ע"י כח ‏המדמה שבו עומד על ד"ת זה כנ"ל: ‏