צדקת הצדיק רנ״ח

‏[רנח] כמו שבכלל האומה יש גם פושע ישראל וכל תענית שאין בו מפו"י אינו תענית כמשאז"ל ‏‏(כריתות ו:) מחלבנה. כך באדם עצמו יש ג"כ חלק רע משאור שבעיסה המכונה פו"י ולהיות בקשר ‏א' עמו כמשאז"ל (שמו"ר פ' ז) כשם שקילוסו עולה מן הצדיקים כך עולה מן הרשעים. וזהו קילוס ‏יותר כאשר צד הרשע מקלס ג"כ ומכיר גדולת הש"י. וכן באדם כאשר גם מצד השתקעותו בחמדות ‏עוה"ז מכיר גדולת הש"י כמו בהנאה דאכילה ושתי' ע"י הברכה מקודם ואפי' אם כענין (מ"ש ברכות ‏סג.) גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. ובזוהר תרומה תע"ד רע"א דאודה בכל לבב היינו גם ביצ"ר ‏וזהו בסוד ישרים ועדה פי' כחו דצריך עדה שלימה מה"ט כנ"ל כך ביחיד כן. וא' (ברכות לד.) ‏דשאור רובו קשה ומיעוטו יפה וכמו ששמעתי על יותם שנא' בו (דה"ב כ"ז ב') רק לא בא אל היכל ה' ‏וגו' שזה נא' לחסרון עליו לומר שלא הי' בו שום חסרון כלל. ובאמת נא' יקר מחכמה וכבוד סכלות ‏מעט דצריך להיות בכל א' סכלות מעט עכ"פ וזהו השלימות. רק שזה טוב לאדם שיהי' אותו ‏הסכלות כמיעוט היותר אפשרי. ולכן א' בזוהר ויקהל ר"ג ב' דנוגה לו סביב ולא לאנהגא בי' קלנא כי ‏יתרון ארץ בכל הוא ואז"ל אפי' כו' (ויק"ר פ' כ"ב). כי מכל דבר יש יתרון באמת וגם מצד הרע ע"י ‏הקילוס וההודי' העולה מכולו וכל עצמותי תאמרנה ה' וגו' בזה נתעלה הכל. וקליפת נוגה נכללת ‏בקדושה ע"י הברכה וההודי' על כל הנאת הרשות כי הם מהש"י. וב' יצרים הם תאות וכעס דרציחה ‏שהם דאדם וחוה מהסתת נחש ודקין. וזה דעטיו של נחש הוא בכל אדם וכמו שאז"ל (יומא סט:) ‏דאצטריך לי' עלמא וא"א לבטלו. וזהו סכלות מעט ההכרחי עכ"פ לקיום עולם. והוא נגד אות ר' ‏המורה רישות כי שלש הנה לא תשבענה וגו' כמשאז"ל (סוכה נב:) ביצרא דתאוה משביעו רעב. וע"ז ‏ביקש שלמה המע"ה ריש ועושר אל תתן לי וגו' שלא לרדוף במותרות תאוה דזה נקרא ריש וגם ‏שלא לעצור תאותו לגמרי שזה נקרא עושר רק צריך להיות בקו אמצעי כמשחז"ל (סוטה מז.) ע"ז ‏יצר שמאל דוחה וימין מקרבת. והק' נגד רציחה שהוא לבתר דקבילת עוברה כנ"ל אות רנ"ז דהיינו ‏הולדת יצ"ר אחר כמו קין מאדם. וכמ"ש בזוהר תרומה קס"ז סע"ב דקין נולד באות הק' [והבל בה' ‏ע"ש. ומחלוקתם דוגמת ממחלוקת יוסף ויהודה אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה וגו' שכן קין קינא ‏בהבל. דגם יוסף ויהודה נגד ב' אותיות אלו וכנ"ל אות רנ"ז וכנ"ל אות ר"נ דבזרעא דיוסף שכיח ‏רציחה] וזהו חוץ למחנה ישראל ומ"מ גם בו יש צורך כמ"ש בזוהר שם ק"ס א' דבאות הק' הי' ‏יריעות עזים במשכן בסוד ואת עורות גדיי העזים הלבישה וגו' ע"ש שהוא באמת מסט' דעשו ‏רציחה רק יש צורך להלביש בו לקבל ברכות עוה"ז. והיינו כי יש מצוה ובערת הרע וגו' בחייבי ‏מיתת ב"ד וכמ"ש (ב"ר פ' סג) בדוד המע"ה אדמוני עם יפה עינים מדעת סנהד'. וע"ז באדם עצמו ‏הוא ענין ירגז יצ"ט על יצ"ר ברוגזא דרבנן דטב וכמו אביי דמכפין נפשי' (כמ"ש שבת לג סע"א) ‏ויושב בתענית בדמצי לצעורי נפשי' (תענית יא רע"ב) זהו כרציחה ואינו גומל נפשו איש חסד. רק ‏כאשר הוא להכנעת הרע דתאוה אינו קרוי עוכר שארו אכזרי כי אדרבא הוא מרחם על כל גופו. וכן ‏כל חייבי מיתת ב"ד אז"ל (סנהדרין ל"ו:) אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס כו'. כי הם באמת ‏מרחמים על הבריות רק הלבוש אכזריות והוא כסוי למשכן דגלוי אור הש"י שאינו אלא ע"י העדר ‏תאוה שהוא המחשיך אור הש"י. ולאותו סכלות מעט צריך כסוי מהרגזת יצ"ט על יצ"ר ועי"ז יוכל ‏לקבל ברכות דעוה"ז ג"כ שהוא באות הק' שהוא העובר הרומז למילוי תאות עוה"ז כנ"ל אות רנ"ז. ‏כי ע"י התלבשות בכח ההרגזה ושהוא מוכן למנוע מעצמו חמדה מה שזולת רצון הש"י ולא לקבל ‏רק מה שהוא רצון הש"י עי"ז הש"י מוכן להשפיע לו כל מיני חמדות עוה"ז ג"כ: ‏