צדקת הצדיק רנ״ג

‏[רנג] ע"י נדיבות לב בנ"י במאודם נבנה קדושת המקום משכן ומקדש. וע"י נדיבות לבבם בנפשם ‏דהיינו בכחות הפעולה שבגוף נבנה קדושת הזמן כטעם (ע"ז ג.) מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. וכפי ‏פעולת האדם בקדושה בו' ימי המעשה שהם ימי הפעולה בכחותיו כך הוא מקבל קדושה בשבת. ‏וכך בקדושת המקום ודאי כ"א כפי נדבת לבבו בתרומת המשכן ונדבת המקדש וכן אח"כ בהקרבת ‏הקרבנות כך הי' השגתו בקדושת המקום. וע"י נדיבות לבו בכל לבבך דהיינו בכפיית היצר שבלב ‏עי"ז זוכים לקדושת הנפש. שכמו שיש זמן ומקום מקודש כך יש נפש נבחר כטעם (סנהדרין סה:) ‏מה יום מיומים מה גבר בגוברין. והוא ראש הדור כי כל ישראל כאיש א' והנבחר הוא במדרגת ‏הראש לגוף. וכפי נדבת לבבו בכל לבבך כך מאיר בו קדושת הנפש כי בכל האיברים מאיר מן ‏הראש. ויש בגוף מוח והוא כח ההשכלה שבאדם ולב שבו רוח חיים וכבד שבו כח המעשה שבו ‏הדם הוא הנפש והיינו כי כל א' כלול מג'. וכן בקדושת המקום י' קדושות (דכלים פ' א) כי כל דבר ‏כלול מי' וג' ראשונות הם כחות המקבלים וג' אמצעיות כחות הגוף וד' תחתונות כחות המושפעים ‏ההשפעה. ונגדם נפש הוא שבידו קבלת ההשפעה ומקום הוא המקבל ההשפעה והזמן הוא אמצעי ‏והגוף שבו עוברת ההשפעה. ובמקום ירושלים הוא קדושת המקום ועזרות נגד קדושת הזמן הנבנה ‏ע"י עבודות שבו. וק"ק נגד קדושת הנפש ובו אין נכנס אלא כה"ג נפש מיוחד ומבקש לא יעדי עביד ‏שולטן מדבית יהודה (כמ"ש יומא נג:) ג"כ קדושת נפש ונבנה ע"י בכל לבבך כטעם יכוין את לבו ‏כנגד ק"ק (ברכות ל.) שקדושתו בנוי' ע"י קדושת בכל לבבך. והיינו כי כ"א כלול מכל הג'. בנתינת ‏הממון שהוא מצד הרכוש הוא בכל מאודך והנתינה הוא כח הפעולה הוא בכל נפשך והנדיבות לב ‏הוא בכל לבבך ומכח נדיבות לב הוא קדושת הק"ק. וכן בזמן שבת הוא קביע וקיימא מצד הפעולה ‏ומעשה האדם שזו באמת קביע וקיימא דאפי' פושעי ישראל מליאין מצות וכנ"ל אות רנ"ב והוא ‏המשפיע קדושה בזמנים ובו' ימי החול. ויו"ט שבו יראה כל זכורך במקום הוא נגד בכל מאודך דודאי ‏בכל מעשה מצוה יש ג"כ צד דבכל מאודך ורכוש שמפסיד עי"כ. וזה תלוי כפי נדבות לב האדם ‏וכונתו במעשה המצוה וכונת הלב הוא בכל לבבך שזהו ישראל דמקדשי. ונגדו קדושת ר"ח שנבנה ‏ע"י קדושת הנפש דסנהדרין. וכן קדושת חנוכה ופורים שנבנו ע"י נפשות מיוחדות ובהם מאיר ‏קדושת הנפש שמצד הזמן. ומצד הממון הנתלה בלב הוא יו"ט שבאמת זמנו קבוע בתורה רק ‏שנתלה בקביעות ר"ח התלוי בבנ"י ובהם זוכין לקדושת המקום ביחוד [וכ"א מאלו חלוק ג"כ לג' ‏ובכללן י' קדושות ואכ"מ]. ובנפשות יש מלך והוא נגד הלב כמ"ש בס' יצירה שממנו רוח חיים לכל ‏ישראל וזה כל יגיעות דוד המע"ה כל ימיו שיהי' לו לב טהור עד שביקש ברא לי וגו' יש מאין לצורך ‏השפעת ישראל. והוא נבנה ע"י בכל לבבך שבלב עצמו שאינו ניכר על המעשה. ומצד הגברת החשק ‏שבלב עד בכל נפשך במסירת נפש על רצון הש"י מזה נבנה קדושת הסנהדרין ומופלא שבב"ד והיא ‏נגד הכבד והדם הדנים דיני נפשות ושופטים על כחות הפעולה שבבנ"י. ומעברים שנים וחדשים ‏היינו שקדושת הזמן נבנה על ידם. וע"י הגברת החשק עד בכל מאודך להיותו כל רכושו כלא חשיב ‏בלבו נגד רצון הש"י נבנה קדושת הכה"ג שנא' בו (יומא יח.) גדלהו משל אחיו בעושר שהוא שייך ‏לקדושת המקום ביחוד והוא המוח שבגוף הכנסי' המשפיע השכלה לכל ישראל כמ"ש כי שפתי כהן ‏וגו' ותורה יבקשו מפיהו וגו'. והגם שנחרב בהמ"ק מ"מ יש ג' קדושות אלו בנפשות מיוחדות רק ‏בהעלם ואינו בהתגלות מיוחד. וכפי כשרון הדור כך הם בהתגלות יותר וכן להיפך ח"ו. וכן כפי ‏כשרון כל איש פרטי בכחות לבו כך הוא יונק מאותה קדושה: ‏