צדקת הצדיק רי״א

‏[ריא] תורה ותפלה צריכים שניהם ביחד לאדם ולא גרסי אלא היכי דמצלי (מגילה כט.) וכן להיפך ‏‏(ברכות ח.) וא' ביבמות (קט:) כל האומר אין לי אלא תורה כו' שעי"ז ח"ו יבוא לשכוח שצריך להש"י ‏שזהו ענין התפלה ההכרה שהוא חסר ומבקש להש"י שימלאנו. וע"י התורה יחשוב שהוא מלא ואז ‏אפי' תורה אין לו. כי לא ניתנה תורה אלא לחסירים ומכירים חסרונם ומבקשים להש"י שיושיעם. ‏כמ"ש העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם וגו' ואין מים אלא תורה (ב"ק יז.) ועיקר רצון ‏הש"י בבריאת העולם הי' רק לכבודו ולקילוסו ושיצפו לו. וא' (יבמות סד.) הקב"ה מתאוה לתפלתן ‏של צדיקים. וע"ז א' במ"ר (נצבים) שמא תאמר לרעתכם נתתי התורה לא ניתנה אלא לטובתכם וכו' ‏ובודאי ח"ו איך יעלה על הדעת שיהי' לרעתכם רק דס"ד שזה טוב יותר שיקוה האדם בכל רגע אל ‏הש"י שיאיר עיניו מה לעשות ואיך להתנהג ולא שיהי' לו חוק קבוע כשו"ע זה הדרך לכו בו שאין ‏צריך לצפות להש"י בכל נתיבותיו. אבל באמת הוא לטובתך שזה אור המאיר ומבהיק שיוכל להשען ‏עליו ובלא התורה הי' עומד ביראה בכל דבר שמא טועה ואין רצון אמיתי דהש"י כן. אבל התורה ‏נקרא משען כמ"ש בחגיגה (יד.) וכ"א בוי"ר (פ' כא) עמוד ברזל משנה והרי זה כמו אכילת מן שהיו ‏מצפים בכל עת להש"י שישפיע להם חיותם נא' בו ויענך וירעיבך שזה עינוי נפש ואז"ל (יומא עד:) ‏רמז לסומין כו' שגם הם לא ראו. וכן התורה הוא אור המאיר ובלא"ה הולך בחשך אע"פ שמוצא גם ‏בחשך אין בו שביעה. ולכן אמרו (ברכות לב:) המאריך בתפלה ומעיין בה כו' ומאי תקנתי' יעסוק ‏בתורה כו' שהתפלה נקרא תוחלת ממושכה שאינו בטיחות גמור. אבל ע"י הד"ת כשהש"י מאיר ‏שפעל מה שהתפלל זהו משען חזק ותאוה באה כאלו כבר באה אע"פ שעדיין לא באה אינו תוחלת ‏ממושכה מאחר שרואה בבירור ונכון לבו בטוח בה' שיושיעו. ואז"ל (מכילתא ר"פ בשלח) לא ניתנה ‏תורה אלא לאוכלי מן שבאמת גם בד"ת צריכים להתנהג כאוכלי מן לצפות בכל רגע להש"י שיאיר לו ‏אורות מחודשות בד"ת ולא שיסמוך על מה דכתיבא ומנחא והמפורש בד"ת. דבאמת גם אחר ‏שניתנה תורה מ"מ הש"י מאיר בכל רגע למבקשיו זה הדרך בפרטות איך להתנהג. וע"ז ביקש דוד ‏המע"ה הבינני וגו' וכן בכ"פ נדרשים בשוח"ט שאין לו נייחא בד"ת רק מה שהש"י מאיר ומלמד לו: ‏