צדקת הצדיק ק״מ

‏[קמ] כל זמן שאין האדם בשלימות כל מה שמדמה לו ידע שהוא ממש להיפך כענין האומרים לרע ‏טוב וגו' וכמ"ש (פסחים נ.) עולם הפוך ראיתי ששם במקום האמת הוא ממש להיפך מבעוה"ז ומה ‏שנדמה לו לטוב יוכל להיות שאין בו ממש וכן להיפך. רק מי שהאיר הש"י עיניו בד"ת דכתיב בה ‏אמת כמשז"ל (ע"ז ד:) על ידה יכול לבוא על האמת כמ"ש (פסחים שם) ואנן פי' ת"ח היכי התם כי ‏היכי דאיתו אנן הכא כו' שהתורה מאירה בזה לאדם לעמוד על האמת. וע"ז א' בסנהדרין (כו:) עצה ‏שיש בה דבר ה' היא תקום. אבל בלא"ה מחשבה מועלת לבטל פי' שיהי' הסוף ממש להיפך ממה ‏שחשב. והסוף הוא גלוי האמת שיש באותו דבר כי בהוה הכל א' רק בסוף ניכר כמ"ש שפת אמת ‏תכון וגו' וא' בזוהר (ח"ב קפח ב) כוננת לא כתיב אלא תכון. וע"ז א' (ברכות נה.) חלמא טבא ‏חדוותי' מסתיי' בישא עציבותא מסתיי' פי' כל מעשה עוה"ז נקרא חלמא כמ"ש בשוב וגו' ומ"מ אז"ל ‏‏(שם נז:) חלום א' מס' בנבואה וכן שבת א' מס' בעוה"ב שקצת טעם נרגש ג"כ בעוה"ז כענין א' מס' ‏שהוא התחלת הרגשת הטעם היותר מועט כי א' מס"א אין טעם והתחלתו א' מס'. כי המעשים הם ‏רושמים מועטים לאמיתות הנקודה שבלב הנעלם. וע"ז אז"ל (שם נה:) החלומות הולכים אחר הפה ‏היינו בד"ת שע"י ד"ת יכול לברר כל מעשים שעשה יהי' לטוב ואע"פ שהיו איך שהיו ע"י הפה הוא ‏נעשה טוב שהש"י מאיר עיניו בזה ואז נקבע החלום לאמת כנ"ל דתורה היא אמת ומי שדבוק ‏בתורה הרי דבוק בחיי עולם האמיתים ממילא כל המעשים שלו ע"כ כן כי במקום שהוא האדם שם ‏הוא כולו:‏