צדקת הצדיק קע״ה

‏[קעה] צריך ליזהר מלגרום צער לשום ברי' אפי' לצורך מצוה כמ"ש (ב"ב ח:) על כל לוחציו אפי' ‏גבאי צדקה. ואדונירם על המס דשלמה המע"ה לחצוב אבנים לבנין בהמ"ק דאין לך מצוה גדולה מזו ‏נענש מדה כנגד מדה רגמו בו אבן. והיינו דמס נקרא מה שיותר לפי הכח וכמ"ש אביך הכביד וגו' ‏וכמ"ש במגילה (יא.) באחשורוש הכל נעשו רשים שנא' וישם מס. והוא מקרא דשרי מסים למען ‏ענותו דהוראת מס היינו כשהוא בהכבדה לענות נפש. וע"ז נענשים גם כשהוא למצוה. ואז"ל ‏בתדב"א (רבה פ' כד) אפי' אבן שנסקל ועץ שנצלב עתיד ליתן הדין. והיינו אפי' במחוייבי מיתת ב"ד ‏ולכך היו הסנהדרין מתענין אותו יום (סנהדרין סג.) לכפר על נפשותם וסנהד' ההורגת כו' נקרא ‏חובלנית (מכות ז.) אע"פ שהוא בדין נענש דגם כל שחבירו נענש על ידו כו' (שבת קמט:) וההורג ‏שוגג חייב גלות אע"פ שהלה מחויב מיתה כמשז"ל (מכות י:) דמגלגלין כו' ואע"פ שהוא מצוה ‏ובערת הרע מ"מ הרי גורם צער למעלה ח"ו כמ"ש (מגילה י:) שאין הקב"ה שמח במפלתן של ‏רשעים וא' (סנהדרין מו.) שכינה מה אומרת כו'. וכ"ש בצערן של צדיקים אפי' שהוא כפי' לדבר ‏מצוה. [אמנם מדת מלכות הוא דייקא להיפך כמשז"ל אדוד המע"ה ידיך חדות וחרוצות לרדות בהן ‏עולמו. ונא' בו אדמוני כבעשו רק עם יפה עינים מדעת סנהדרין (בר"ר פ' סג) לכך זכה למלכות. ‏ושאול נסתלק מפני שנעשה רחמן על האכזרים כנודע דמדת מלכות היא מדה"ד הקשה ונא' בי ‏מלכים ימלוכו כי אורייתא נפקא מגבורה כדאי' בזוהר (ח"ג פ סע"ב) וע"י זכה משה למלכות אע"פ ‏שהי' עניו מכל האדם אמר לו קרח מדוע תתנשאו. כי כל התנשאות מצד דברי משה מפי הגבורה ‏ובקרח עצמו ג"כ פגעה מדה"ד ונתנשא יותר. וכן הש"י מתנשא כשעושה מדה"ד ברשעים ‏כמשאז"ל]. ‏