צדקת הצדיק צ״א

‏[צא] כל קניני האדם הוא מחלקי חיותו המתפשט בברואים כמ"ש בראשית בשביל ישראל כו' וא' ‏המחדש בטובו בכל יום תמיד מע"ב ובכל יום החדוש הוא בשביל ישראל וכל חלק מן העולם שייך ‏לנפש פרטי מישראל ר"ל שאור חיותו הוא המקיים אותם הנבראים. ממעשים הטובים מתקיימים ‏ברואים הטובים והטהורים [וממחשבות ורצונות הם מלאכים ורוחניים] ומהרעים נעשים הרעים ‏‏[ועד"ש עירובין (יח:) מש"ז לבטלה רושו"ל] החיות המזיקות וכן עכו"ם הרוצחים וכן בדוממים אבן ‏שנסקל בה ועץ שנצלב בו [וזה סוד משאז"ל בתדב"א (סא"ר פ' כד) מן הכל עתיד הקב"ה ליפרע ‏אפי' מן אבן כו'. וז"ש חטאים תרדף רעה וכמ"ש ואנכי בראתי משחית לחבל וכמ"ש בבר"ר פ"ו אש ‏יוצאה מגופן של רשעים ומלהטת אותן] ובצומחים סם הממית ר"ל וכיוצא. וכפי מרחק התפשטות ‏אורו וחיותו בהם כך הם ענינם וייחסם לו מהם קנינים לו ומהם היו בידו איזה זמן ומכרם ומהם רק ‏בשאלה או שכירות זמן מועט ומהם ראם אצל אחרים או נסתכל בהם מידי עברו באיזה מקום ומהם ‏שלא ראה מימיו רק חשק במחשבתו להם וכיוצא יש מדרגות לאין שיעור והמבין על דבר יוכל לדעת ‏ולהתבונן לתקן כל אלה והתיקון הוא רק ע"י ההשבה למקור שידע שהכל הוא מעצם חיות הש"י ‏שמחייהו ומקיימו זולת זה היו כלא הי' [וז"ס מ"ש בבר"ר פע"ג שהי' ליעקב ס"ר עדרי צאן כי נפשו ‏היתה כוללות ס"ר נפשות מישראל הכלולה כ"א מפרטי דורותיהם ונתפשטו אז חלקי אורות נפשו ‏בצאן שהוא בהמה טהורה כי אז עדיין נקרא יעקב שהוא מדרגת ע"ה כמ"ש בס"פ אלו מציאות וגם ‏ישראל נמשלו לצאן והי' קנינו שנתפרנס מהם כי ממה שהוא פרנסת האדם שם גנוז עיקר חיותו ‏שהרי הפרנסה היא עיקר קיום חיותו שלכן א' (ב"ק צב:) בירא דשתית מיני' מיא לא תשדי בי' קלא ‏שאין לבזותו ואכמ"ל]:‏