פרי הארץ, מכתבים א׳

ראיתי כי טוב להדפיס פה, דבריו הק' במכתביו מאה"ק למדינת רוסיא, ודלגתי מענין לענין המצטרך שלא להכביד על הקורא והוצאת הדפוס כי רבה היא.

הנה על כן על כל דברי האגרת שקבלתי בקובלנא מכמה מקומות על ענין נחות דרגת פרוסת החפצים לירא את ה', האמת אתי אשר הטבתי לראות בעינא פקיחא שהוא על אשר יגרעו מעבודתם דבר יום ביומו. ובתחילה מעיד אני עלי שמים וארץ, כי לא לכבודי ולהנאתי אני כותב דברים אלו, אבל באמת לפני מי שאמ' והיה העולם ולכבודו. מהיות ידוע דבר ה' ע"י נביאים פסוק כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. שהוא מכה"כ בכל הגשמיות חיות רוחני, שהוא פסוק ואתה מחיה את כולם, והוא גלות השכינה המסתתרת בכל הדברים יגיעים. והיות ידוע שהגוף הוא גשם כלה ולא נק' אדם אלא הנפש. והגוף הוא בשר אדם, כמאמ' על בשר אדם לא יוסך והנפש הוא החיות שבגוף, והוא יש לו התקשרות עם הרוחניות מעולם לעולם עד מקום חוצב הנשמות, ולמעלה למעלה עד א"ס ב"ה. א"כ מהראוי הוא תיכף כשיעמוד בבוקר שיהי' הראשי' לעבוד' בוראו. וליתן הראשית לנפש כי הוא העיקר ולא הגשם שהוא הכלה ונפסד, וכל היותר רוחני הוא העיקר הגדול לכן אין לעשות שום מעשה וחשבון אפילו לשם עה"ב. שהרי מה שמשיג בעה"ז בעודו בגוף הוא גשמי ואפי' אם יהיה נזהר בהשגתו עה"ב מכל אופני גשם. אעפ"כ משיג הוא הדבר, יהיה איך שהוא גשמיות הוא, אחרי אשר השגתו בעודו בכוף וכ"כ הרמב"ן ז"ל. אבל העיקר שיעש' מפני מי שאמ' ונעשה רצונו, וזהו תכלית היותר אפשרי ובקיצור, ובכך הנפש מתדבק ברוח וכו', ומעולם לעולם עד א"ס ב"ה כנז', וזה נקרא הקמת שכינה מעפרא. שהוא להפשיט מכל אופני גשם שהוא עפר ולהעלותה אל הרצון. וכמו כן בלכתו לעשות מו"מ או שאר עניינים שהם גשמיים בוודאי, והוא עניני שכינה המסתתרת. יראה שיש בכל דבר תורה ואזהרת חכמים מלעשותם שהוא עניני הרע המעורב בטוב כמעט בכל העולמות, מיום ברוא אדם על הארץ ואכל מן העץ לכן מחוייב להרחיק מן הרע שלא לעשות ח"ו ולברור ולדבק אל הטוב והמותרואפי' מעשה הצדקה שהוא מלא כל הספרים שהוא דביקות גדול להשי"ת מפני היותם מחנין חבירין והשכינה בגלות מסתתרת בתוכם ומש"ה דרשו חז"ל בעת אפך עשה בהם הכשילם בב"א שרינם מהוגנים שאין הש"י שורה בתוכם. והנה האמינו אם לא האמינו ח"ו וחלילה לי מלדבר בעדי ולכבוד, שהנה יש בנתינת הצדקה ג"כ חילוק בין א"י לח"ל. מפני היות ח"ל ניזון ע"י שרים. וא"י עיני ה' אלהים בה תמיד, שהיא השכינה בעצמה, וידוע דברי הזוהר במדבר, ע"פ קולה כנחש הולך כדרך הנחש כד איהו בדינא כפיף רישא לעכרא וסליק לזנביה. כדין זנביה סליק ומחי לכל אינון דאשתכחי קמי'. ואעפ"כ מאן עביד לזנבי' דיסליק לעילא ומאן מדבר ליה ומאן נטל ליה למטלנוי האי רישא אע"ג דאיהו כפוף לעפרא וכו' כד"א שמוני נוטרה את הכרמים וכו' מפני היות השכינ' בגלות וכפוף לעפרא. אעפ"כ כולם נזונים עד ידיה. וכל ענייני השכינה בעצמה היא דרך דלות ושפלות לכן ישראל שפלי' מכל האומות וישראל שבא"י שפלים מישראל שבח"ל. ומאן דמקים שכינתא מעפרא ובפרט במקום שנראה שפלותה יותר. ומעלה אותה מתעלה עמה למעל' למעלה עד א"ס ב"ה וזה נקרא תמכין דאוריית' והעיקר שכל מעשיו יהיו ע"ד הנ"ל לא לשם גמול ותכלית אבל מפני מי שאמר ועשה רצונו שהוא הדרך בכבוש' לעלות בפשטות וידעתי גם ידעתי כי כל הדברים יגיעים ויתיישן זה הדבר ג"כ אעפ"כ מובטחני בה' אם ירגילו עצמם בזה יוסף ה' תת כחם ליתן עצות בנפשם חדשים גם ישנים כמעיין הנובע, והיו רק למעלה ולא יהיו למטה ויתענג בגשמיות ורוחניות מאד מאד.