פלא יועץ שס״א

שתיה – שתיה רעתה וגנותה מפרש בדברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים, והיא גלויה ומפרסמת לכל ולמפרסמות אינן צריכות ראיה, וכבר דברנו מזה לעיל בערך אכילה ושתיה. וחבל על דמשתכחין כמה וכמה, רבים שתו וישכרו, ובפרט בעניים וזקנים מצויה מדה רעה זו, ובאים לידי בזיון וגנאי גדול מלבד שעוברים כמה עברות, מבטלים תפלות וברכות ופוגמים באסור נדה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, ומרבים מחלקת וקטטה בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, ומדברים דברים של גנאי ונבלות הפה וכהנה רעות רבות. והשותים בעצמם מכירים ויודעים ברעת השתיה אשר מנפש ועד בשר מכלה, והם מלאים חרטות, אלא שאומרים שיצרם תוקפם ולא יוכלו מלט ולהניח הרגלם, אבל שקר ענו, דכלי עלמא ידעי שכל אשר יחפץ האיש יעשה. ולפי שכלו יהלל איש, שעל ידי שכלו יתחזק למשך ידו מעשות כל רע ולהניח הרגלו לילך בדרך טובים:

והנה בענין השתיה, הדרך האמצעי הוא שלם, שהרי אמרו (יומא עו, ב) זכה ששותה כשורה, משמחו ונעשה ראש, לא זכה, משממו ונעשה רש. ואמררבא (שם) חמרא וריחני פקחין. וטוב לגבר שישתה מעט שכר קדם נטילה לאכילה, כדי לפטר את המים אשר ישתה בתוך השלחן ולא יכנס בספק ברכה. וכן טוב שישתה יין או שכר אחר אכילת דגים להדיח ולקנח פיו, וכן בין גבינה לבשר ישתה מעט יין בתוך הסעדה ובפרט בשבתות ובמועדים שהרי אמרו (פסחים קט א) אין שמחה אלא ביין. ואם הוא איש חלוש ולמי שתורתו אמנותו, היין צריך לו להיות בריא וחזק לעבודת השם יתברך שמו, ולמצוה תחשב לו אם שותה כשורה באפן שתהא דעתו צלולה ומישבת עליו כאלו לא שתה, ותכף שרואה שהתחיל מעט לעלות לראשו ולבלבל מחו ודברי פיו, ימשך ידו לגמרי כמי שמושך ידו מסם המות. זוהי דרך ישרה שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם ומשמח אלהי"ם ואנשים:

אמנם לא נאמרו כל השעורין הללו אלא למי שלא תקפו יצרו ולא הרגל ברעת השכרות, אבל אם הרגל בה, ראוי לו לגדר בעדו בכל תקף למשך ידו מן השתיה לגמרי זמן וזמנים, לא תגע בו ידו חוץ מקדוש והבדלה וארבע כוסות, כי מאחר שהרגל הוא עלול, ומן המעט יביאהו אל המרבה. וכמו שדרך איש לשנא את אויבו ומבקש רעתו, על אחת כמה וכמה צריך לשנא את השתיה, שאיש אשר הוא יודע מרת נפשו וגדל הרעה שגרם לו השתיה, ובמה יתרצה אל אדוניו, או מה יהיה לו לקרבן כפרה, הלוא זה הצער שיצער עצמו מן השתיה, וכפר עליו מאשר חטא על הנפש על ידי השתיה, ונרצה לו לכפר עליו ולפם צערא אגרא: