פלא יועץ שמ״ב

רדיפה – כתיב (משלי כא כא) רדף צדקה וחסד ימצא חיים. ענין "רודף" רצונו לומר שבורח ממנו והוא רודף אחריו, והינו כגון שיש אדם שאין לו ואינו רוצה לטל והוא מצטמק ורע לו, צריך לרדף אחריו לתן לו צדקה בלתי ידיעתו, כגון למכר לו בזול ולתן לפניו מעות במקום שהוא עובר כדי שימצאם בדרך מציאה, או יניח לו בתוך כיסו בלתי ידיעתו, או יתן לאשתו צרכי הבית או להקונים לו צרכי הבית, וכהנה אפנים ותחבולות יעשה כדי להנאותו. ועם איש כזה הוא עקר הצדקה, ועל כגון זה נאמר (תהלים מא ב): אשרי משכיל אל דל:

וכן מה שנאמר (תהלים לד טו) בקש שלום ורדפהו, רצונו לומר, אם השלום בורח ממנו כגון שאיש ריבו הוא איש קשה ומעורר מדנים ואינו חפץ בשלום, ועל דרך דכתיב (שם קכ ז) אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. אפלו הכי יהא רודף אחר השלום כי גדול השלום. וכן מאי דכתיב (שם כג ו): אך טוב וחסד ירדפוני. רצונו לומר, שראוי לאדם לברח מטובות העולם הזה, אי משום שהוא מסכן לצאת מן השורה, כדכתיב (דברים ח יב) פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. וכמאמר שלמה המלך עליו השלום שאמר (משלי ל ח ט) ראש ועשר אל תתן לי, פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה'. וגם מצד שטובות העולם הזה, מנכין לו לאדם מטובות העולם הבא, ויפה שעה אחת של קרת רוח בעולם הבא:

וכבר ספר מעשה בעשיר גדול שהיה נדיב גדול ובא אצלו שליח מארץ ישראל, תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן. ושאל מאתו העשיר, כמה צרך לצרת ארץ ישראל להצילם מצרתם, והשיב לו השליח, דרך משל, שצריך מאה אלף אריות ותכף התנדב לתן לו הסך הנזכר ושיחזר לאחוריו ושמח השליח שמחה רבה. ויהי היום, בא לו ספינה גדולה שהיתה כמעט אבודה בים וחזר העשיר לביתו סר וזעף, וחשב השליח בראותו את פניו שחזר בו מהמתנה שהתנדב בטוב לבבו ביין, והתחיל לכנס עמו בדברים ולומר לו שהדין הוא, שמי שהתנדב סך עצום בתוך היין שיכול לחזר בו. והשיב לו העשיר: חלילה לי שאני חוזר מהנדבה, כי בלב שלם התנדבתי, רק אני עצב על כי השם שונא אותי ופרע לי תכף שכרי בעולם הזה שבאה ספינתי. אז השיב לו השליח: אל תירא, שכרך הרבה מאד לעולם הבא. רק זהו פרי מעלליו יאכל כדי שיוכל לעשות עוד מצות ומעשים טובים כהנה וכהנה. נמצא שהאיש השלם ראוי לו לברח מן הטובה, אך ברצות השם דרכיו, טוב וחסד ירדפוהו:

וכן קרא דכתיב (הושע ו ג) נדעה נרדפה לדעת את ה'. רצונו לומר, שאף אם יזדמנו לו לאדם מניעות רבות בעבודת השם יתברך, ובפרט בענין הכונה והדבקות, שהמחשבה בורחת ממנו ואינו יכול לכון דעתו, עד שנראה לו כאלו הקדוש ברוך הוא בורח ממנו ואינו חפץ בו, אפלו הכי אל יתיאש, וידחק ויכנס עד אשר ירחמו עליו מן השמים. וזה אמרו נדעה נרדפה לדעת את ה'. והוא על דרך שפרש המפרש על מאמר רבותינו זכרונם לברכה (פסחים פו, ב): כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא. דרצונו לומר, כל מה שיאמר לך בעל הבית שהוא הקדוש ברוך הוא עשה, חוץ מצא שאפלו אם יאמר עליך הקדוש ברוך הוא כמו שאמר על אלישע אחר (חגיגה טו, א) שובו בנים שובבים חוץ מאחר דחק והכנס שרצונו בכך וסוף שיהיה השם עוזר לו:

וראוי לאדם להיות מן הנרדפים ולא מן הרודפים. וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה (ב"ק צג א) אין לך נרדף בעופות כמו תורים ובני יונה, לפיכך הכשירם הכתוב לקרבן. ואמרו במדרש על הפסוק (קהלת ג טו) והאלהים יבקש את נרדף. אפלו צדיק רודף את הרשע וכל שכן רשע רודף את הצדיק (קה"ר פ"ג כסוק מה). על זאת יחרד לב יושבי כסאות למשפט, שלפעמים צריכים ליסר את הרשעים ולרדפם עד החרמה, וצריך פלס ומאזני משפט במדה ומשקל להכותו כדי רשעתו לא יוסיף, וכל מעשיו יהיו לשם שמים דוקא, אולי יש תקוה: