ערוך השולחן העתיד, דיני זרעים מ״ט: דין גר תושב בזמן הקדמון ובו ד' סעיפים

דין גר תושב בזמן הקדמון ובו ד' סעיפים
כתב הרמב"ם בפי"ד מאיסורי ביאה דין ח' דאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל בזמה"ז אפילו קבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלין אותו עכ"ל ואינו מובן כלל דהא מקודם זה כתב איזהו ג"ת זה עכו"ם שקבל עליו שלא יעבוד עבודת כוכבים עם שאר המצות שנצטוו בני נח ולא מל ולא טבל ה"ז מקבלין אותו והוא מחסידי אה"ע ולמה נקרא שמו תושב לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בא"י כמו שביארנו בהלכות וכו' עכ"ל:

ובפ"ח ממלכים דין י' כתב שנצטוה משה רבינו מפי הגבורה לצוות לכל באי עולם לקבל שבע מצות שנצטוו בני נח וכו' והמקבל אותם הוא הנקרא ג"ת בכל מקום וכו' עכ"ל וא"כ איזה ענין הוא ליובל. והן אמת שבספ"ח דערכין אמרינן ר"ש בן אלעזר אומר אין ג"ת נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אמר רב ביבי מ"ט אתיא טוב טוב כתיב הכא כי טוב לו עמך וכתיב התם בטוב לו לא תוננו ע"ש הא באמת פירש"י התם דזהו שנהיה מצווים להחיותו ע"ש וכוונת הרמב"ם א"א לומר כן שהרי כתב ואין מקבלין ג"ת ולא שאינו נוהג כלשון הגמ' והראב"ד באמת השיגו ע"ש ודוחק לומר דכוונתו דאין מקבלין אותו להושיבו בא"י כמ"ש מקודם דא"כ הו"ל לומר ואין מושיבין ג"ת בא"י אלא בזמן שהיובל נוהג וכן בספ"י מעכו"ם כתב כלשון הזה ע"ש:

ודעת הראב"ד כרש"י דרק להחיותו יש חילוק אבל מקבלין בכל זמן ואדרבא בזמן היובל דרשינן בספרי עמך ישב ולא בעיר עצמה ועכשיו אפילו בעיר עצמה ובזמן היובל אינו קונה עבד עברי רק כעכו"ם ועכשיו על כמה זמן שירצה ע"ש ודעת הרמב"ם צ"ע:

ואולי כוונתו כן הוא דכיון שאין ביכולתינו לקיים בו כל המצות שצוותה לנו התורה לנהוג בו כמ"ש לכן אין אנו מזדקקין לקבלו בתוכינו אלא שמודיעים לו שצריך לקבל עליו ז' מצות בני נח וכן לכל העולם יש להודיע כן ולא דמי להא דפריך בכריתות (ט' א) אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל וכו' ע"ש חדא דשם מרבי מקרא דוכי יגור וגו' ע"ש ועוד דשם נכנס לגמרי לקדושה (אך בעיקר דרשא דערכין מבטוב לו ק"ל דאמת דבספרי דריש להאי קרא דלא תסגיר וגו' על ג"ת ג"כ דהכי תניא בספרי אשר ינצל אליך וגו' להביא ג"ת ע"ש אבל בש"ס דילן בגיטין מ"ה. דחי לאוקימתא כעין זו ומסיק דמיירי בעבד שברח מח"ל לארץ ע"ש וצ"ע):
בס"ד סליק הלכות שמיטה ויובל.