עירין קדישין תליתאה, ויצא

ויצא יעקב מב"ש כו' כתוב סמו"ט הנה יש ב' מיני עבדות הבוי"ת אחד בתות"פ ומעש"ט ב' בעניני גשמיים והאדם הפשוט צריך עכ"פ לקיים הפסוק כפשוטו אך אצל הצדיק פירושו שיסור הרע מכ"ד גשמים וישאר אך הטוב בהסירו כל כח וחיות מהרע ויעלה הכל להבוית"ש וזהו בקש שלו' שיעשה גם מהיצה"ר טוב כמ"ש ואהבת אד"א בכל לבבך בשני יצריך ורדפהו להוציא ניה"ק מעומק הקליפות וזהו ויצא יעקב מבא"ר שב"ע בגימ' תרט"ו כמנין תרי"ג מצות ואהוי"ר שהם תרין גדפין. עוד א"א מבאר שבע. באר זו התוה"ק באר מים חיים, שבע רומז אל ז' מדות ואז וילך חרנה רשאי להוריד א"ע להוציא הניצה"ק מעומק הקליפות ולכאורה אין חידוש בזה מאחר שכבר קיים ככל הנ"ל אך א"א בעת שהצדיק יורד ומשפיל א"ע להוציא בלעו מפיו אז נוטלים ממנו כל המוחין והמדריגות שלו כדי שיהיה נסיון אמתי בזה. וזהו ויפגע במקום פי' כשהצדיק מוריד א"ע למקומות הנמוכים. אז וילן שם כי בא השמש פירש"י ששקעה לו חמה פתאום פי' שנלקח מאתו כל המוחין וכל המדריגות אבל ק' איך לא יפחד אז להוריד א"ע למקום מסוכן כזה א"א מפני שהרושם הנשאר בו מעבודתו והלוכו בקודש בזה יאחז הצדיק דרכו וילך לבטח בדרך אם נשכח מאדם דבר מה. ע"י הרשימה שנשאר במוחו יכול לזכור הנשכח ממנו כ"כ הצדיק ע"י הרשימה שנשארה אצלו יכול לעלות ולחזור למקומו ולמדריגתו וזהו שפירש"י יציאת צדיק מן המקום עושה רושם כנ"ל. וזהו כוונתו ג"כ כ"ז שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה פי' עם כל המדריגות שלו יצא משם להעלות ניצה"ק מהקליפות פנה הודו וכו' פי' שלוקחים ממנו כל המוחין כנ"ל להגדיל הנסיון. ויקח מאבני המקום. הנה יש אבן מאסו הבונים היתה לר"פ ויש בחי' אבן נגף וצור מכשול רומזים ליצ"ט וליצה"ר וזשפרש"י בלשונו הזהב התחילו אבנים מריבות זו זאת אומרת כו' כי היצ"ט אומר להאדם שע"י דרכו והלוכו בקודש יזכה לכל המדריגות הרמות והיצה"ר מסיתו שילך אחריו מיד עשאן הקב"ה אבן אחת ונעשה שלום ביניהם שהוכרח היצה"ר להיות כפוף להיצ"ט וזהו ויקח את האבן פי' גם האבן נגף שהוא היצה"ר וישם מראשתיו היינו שהעלה בחי' עשי' לבחי' ראש הוא חכמה בחי' אבן מאסו הבונים כו' והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה פי' הגם שעוסק בענינים גשמיים בארציות עכ"ז מעלה אותם השמימה והנה מלאכי אלהים הצדיקים נק' כן כמו ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים עולים ויורדים בו פי' יכולים להעלות כה"ד לשורשם ועוד א"א והנה מ"א עולים ויורדים בו ופרש"י עולים תחלה ואח"כ יורדים פי' שצריכים להיות מקודם בחי' עולים ואח"כ יורדים להוציא ניה"ק משם ואז והנה ד' ניצב עליו פי' שבזה נעשה מרכבה לשכינה ופרש"י לשמרו כי הבוב"ה ישמרהו שלא ישאר ח"ו שמה. ויקץ יעקב משנתו הצדיק בירידתו יתעורר ע"י הרשימה כנ"ל ויאמר אכן יש ד' במקום הזה ותרגומו בקושטא פי' שרואה שגם שם חיות אלקות כמ"ש ואתה מחי' א"כ ואנכי לא ידעתי היינו שנסתלק ממני הדעת ויירא פי' שבא ליראה ויאמר מה נורא המקום הזה ותרגומו מה דחילא אתרא הדין פי' איזה יראה היא כי אית יראה ואית יראה אין זה כ"א בית אלקים תרגומו לית דין אתר הדיוט אלהן אתר דרעוא בי' מן קדם ד' פי' שהוא יראה פנימית שהקב"ה חפץ בה ע"ד מה ד"א שואל מעמך כ"א ליראה וזה שער השמים עד"ה זה השער לד' שהוא שער לכל המדריגות: וידר יעקב נדר ויאמר כו' יעקב הוא מדת תפארת בחי' רחמים אלקים מדה"ד וזהו אם יהי' אלקים עמדי שיומתק מדה"ד במדה"ר בחי' תתן אמת ליעקב ליתן לו לחם לאכול פי' להעלות נה"ק. ובגד ללבוש א"א בגד ל' בגידה פי' דברים שהם ערומים מכל לעשות להם לבושים. ושבתי בשלום אל בית אבי עדה"כ בקש שלום שיהי' שלום בין ב' היצרים שגם יצה"ר יסכים לבחי' הטוב והי' ד' לי לאלקים שיוכלל הדינים ברחמים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך מעשר בתרא כמעשר קמא, פי' כמו שעובד בתות"פ כמ"כ העבודה בעניני גשמיים בלי שום פני' אך זך ונקי ומהפך החומר לצורה ועושה הכל בלתי לד' לבדו לעשות נ"ר למי שאמד והיה העולם השי"ת יעזור לנו להיות סמו"ט שיתבטל הרע לגמרי מן העולם בכלל ובפרט והכל יתהפך עלינו לטובה:

וידר יעקב נדד לאמר וגו'. הנה טעם הגלות החל הזה. הוא לברר ניצה"ק ולעשות בירורים. אולם יש פחד בל יפול ח"ו לבחי' הרע והעצה לזה לקיים שויתי ד' לנגדי תמיד. וזהו וידד יעקב נדר לאמר. מהו תיבת לאמר ויאמר הי' צריך לכתוב. אלא הענין היא כי יעאע"ה תיקן לדורות הבאים אשר כל איש ישראל יאמר תמיד אם יהי' אלקים עמדי. וכמעשה שהובא בתד"א. באחד מישראל אשר לא אמר כן מימיו עיי"ש מה שעלתה בידו עד שאליהו זל"ט גילה לו טעמו ואז קבל עליו לומר תמיד אי"ה. ולזה יאמר נא ישראל תמיד אם יהי' אלקים עמדי. ואם זה אינו תלוי אלא ודאי. פי' אינו רשות אלא חובה שחייב כל אדם לקיים. שויתי ד' לנגדי תמיד ואז ישמרני בדרך הזה אשר הנני הולך ונתן לי לחם לאכול. היינו להעלות הניצה"ק ובגד ללבוש כמ"ש והלבש אותך מחלצות. ושבתי בשלום אל בית אבי. – ופירש"י שלם מן החטא הוא שנופל ח"ו מן הקדושה אל הרע ועי"ז נעשה חסר ונעשה מסך המבדיל ח"ו וזהו ושבתי בשלום אל בית אבי שאוכל להתקשר להשי"ת שלם מן החטא. היינו שגם הרע יסכים עמי ויהפך לטוב. כענין יתמו חטאים חוטאים לא נאמר אלא חטאים ואז והי' ד' לי לאלקים. אוכל לקבל יראה עלאה שהוא מבחי' הוי' ב"ה, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו' יש אבן דקדושה. ואבן דסט"א ר"ל בחי' אבן דקדושה נקראת זא"ת. בזאת יבא אהרן אל הקודש. וזהו והאבן הזאת וגו'. יהי' בית אלקים. כי בחי' סט"א היא רה"ר עלמא דפרודא. ויעאע"ה תיקן ועשה אותו רה"י בחי' בית. וזהו יהי' בית אלקים: וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. פרשו חז"ל מעשר בתרא כמעשר קמא. ושם נאמר לא יגורך רע וכן בחי' מעשר בתרא לא תהי' יניקה להחיצונים גם יש לפרש מעשר בתרא כמעשר קמא כי האדם צריך לשמור א"ע בכל עשיותיו הגשמיות שיהי' הכל בבחי' עשר דקדושה כמו מעשר קמא הש"י יעזור לנו בזכות אבותינו הקדושים ויה"ר שנוכל להכניס הכל אל הקדושה ויתמשכו עלינו השפעות טובות וחסדים טובים אמן.