עין התכלת, פרט הראשון כ׳

במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נב) ובפתילי ראשו כמין אונקלאות ויתדות כפופים כמו שנתבאר במאמרנו (שפוני טמוני חול סעיף ה עמ' כז) שהחלזון יוצאין מן ראשו כמין אונקלאות ויתדות כפופים יעו"ש. ומקור דברינו (שם) הוא מהא דתנן במס' כלים (פי"ב מ"א) שלשלת של סיטונות טמאה של בעלי בתים טהורה אמר רבי יוסי אימתי בזמן שהוא מפתח אחד אבל אם היו שנים או שקשר חלזון בראשה טמאה ע"כ. והיינו דכיון שעשה חלזון בראש השלשלת, מוכחא מילתא דלשימוש עבדי לה, לתלותה בהאונקלאות ויתדות הכפופים היוצאים מראש החלזון ולא לנוי. וסמכנו לזה לשון הערוך (ערך חלזון ב) שכתב עלה דהך מתניתין וז"ל: פי' זה הוא צורתו ונקרא חלזון כמו החלזון שהוא מוקף ע"כ, והעיד (שם) הר' בנימין בהגהותיו שהערוך בספרו הראשון שכתב צייר צורת החלזון יעו"ש, ומתבאר מזה שהערוך הכיר החלזון לציירו וידע שפתילי ראשו הם כאונקלאות כפופים שבראש השלשלת זה תורף דברינו (שם):

ולאשר הבינו מלשוננו שרצוננו לומר בפירושא דמתניתין או שקשר חלזון בראשה היינו שהיו עושין האונקלאות בלבד בראשי השלשלת על דמות פתילי החלזון, ולזה הקשו על דברינו היאך שייך להשאיל שם הבריה בשלימות על אבר אחד מהבריה, וגם איך שייך להשאיל שם לדבר שיש לו שם בפני עצמו. ומה היה חסר להתנא לקרות לאונקלאות הכפופים שבראש השלשלת בשמם העצמי אונקלאות ולא בשם המושאל חלזון. וביותר תמהו, שבאמת מהר"מ ור"ש ורע"ב במס' כלים (שם) מבואר להדיא שהיו עושין בראש השלשלת דמות חלזון שלם.

אכן באמת הבל יפצה פיהם וכל מעיין ישר בדברינו (שם) רואה מבורר שכוונתנו באמת, שלכך היו עושין דמות צורת חלזון שלם בראש השלשלת, בשביל שיש עליו כמין אונקלאות ופתילים בראשו כמובן. והגם שלשוננו (שם) מגומגם קצת ויש מקום לטעות בהבנת כוונתנו, כמו שהבינו הם, מחמת שגגת המעתיק שהשמיט איזה תיבות מלשוננו, אכן מי שיש לו לב קצת להבין בקל מעצמו מבין שכוונתנו כך, ואין צריך לעשות שאלה מזה:

אמנם מה שתמהו על מה שפירשנו, שהחלזון בראש השלשלת עשוי לתלותה על הכותל, שלא כן פי' הרמב"ם ז"ל, דפי' ועשוי לנעול בו הדלתות. וגם הר"ש והר"ב פירשו סתם ולא פירשו כלל שעשוי כדי לתלות בכותל. הנה לא עיינו בחיבורנו סדרי טהרות מס' כלים (קכז.) דמייתינן עלה דמתניתין תוספתא מפני שהיא עשויה לכפיתה יעו"ש בביאורנו הארוך (ד"ה מפני קכו: ד"ה שלשלת). ובאמת גם לפי הר"מ שעשוי לנעול בו הדלתות, ג"כ הוא על ידי האונקלאות הכפופים שיוצאים מראשו שמכניס אותן לתוך הפותחת:

אולם מה שהעיר מבהיל אחד, על מה שהבאנו לשון הערוך כנ"ל שקצרנו בהבאת לשונו, כי זה לשונו חלזון [שנעקע] (פי"ב דכלים) או שקשר חלזון בראשה טמאה. פי' זה צורתו ונקרא חלזון שהוא מוקף עכ"ל הערוך, ובמוסגר כתב בעל מוסף הערוך ז"ל אמר בנימין בעל הערוך צייר בספרו צורת חלזון וכו' יעו"ש, וסיים זה המבהיל א"כ החלזון דמס' כלים לפי הערוך, הוא שרץ הנקרא שנעקע, ואינו כלל החלזון שצובעין מדמו תכלת, וא"כ אין שום ראיה לחלזון שצובעין בדמו תכלת אם יש לו פתילים כמין אונקלאות אם לאו, וגם אין ראיה אם ראה את החלזון הנצרך לתכלת ע"כ.

ונשתבש בזה שיבוש גדול שנדמה לו שמלות האשכנזית המורגל שבערוך הוא מרבנו בעל הערוך ז"ל, אבל באמת הוא הוספה ממשכיל אחד ממשכילי זמננו משה לנדא שמו, שעשה פרצות הרבה בספר הערוך מחמת חסרון ידיעתו, ואין מביאין ראיה מהשוטים. ושמור זה ודעהו. כי עוד יוצרך זאת לפנינו בכמה מקומות להלן. ותמה על עצמך וכי בשביל אשכנזי זה נפריד בין הדבקים לעשות פלוגתא בין רבינו בעל הערוך והר"מ והר"ש והרע"ב ז"ל, הרי ידוע שראו את ספר הערוך ושתו בצמא את דבריו, ולמה כאן נדו מפירושו, אלא ודאי בקושטא שפה אחת ודברים אחדים להם גם בזה וילמד סתום מן המפורש: