עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק רביעי י״א: ראב"י אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עברה אחת קונה לו קטיגור אחד תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורעניות:

ראב"י אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עברה אחת קונה לו קטיגור אחד תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורעניות:
לכאורה מלת א' הוא מיותר ונ"ל שלפי גודל שלימות המצוה והתלהבותה כמו כן גודל השכר ואם עשה המצוה צלולה בלי שום פניה ח"ו ושום תערובת דבר זר ורע עם המצוה אז כן השכר וכמו כן המלאך הנברא מזו המצוה כנודע שמכל מצוה נברא מלאך מליץ אחד וכן להיפך מהעבירה נברא מקטרג אחד וזה המלאך הוא ג"כ בשלימות גמור כולו טוב בלי שום תערובות דבר רע בקרבו כי בודאי יש מלאכים שהם מתערובות טוב ורע (חסר איזה תיבות) משא"כ כשהמצוה אינה בשלימות גמור אז גם המלאך אינו טוב גמור רק בתערובות טוב ורע. וכמו כן בעשיית העבירה אם הוא עושה העבירה בחמדת לבו במזיד רח"ל כמו שהרשעים עושין וכאוות נפשם הרע אז גם המקטרג הנברא מזה היא רע גמור אבל כשעושה העבירה שלא ברצונו רק שיצרו תוקפו עליו ונלכד במצודת היצר ואי אפשר לו להבדל ממנו ואז העבירה אינה בשלימות כי אינו ברצונו ואף גם בשעת עשיית העבירה רצונו הי' שלא לעבור אך שאי אפשר לו להנצל ממנה והמלך זקן וכסיל לכדו בערמימות נמצא גם המלאך המקטרג איננו רע גמור רק שיש לו איזה צד טוב מזה ההרהור תשובה שהיה לו אף בשעת עשיית העבירה ומזה יכול להגיע לתשובה האמיתית והרע יהפך לטוב גמור וזהו רשעים מלאים חרטות רומז לזה כי רשע אינו רע גמורעדיין ורומז לזה שעושה העבירה בע"כ של יצרו ומתחרט תמיד עליו אף בעת עשייתה וזה כוונת התנא ר"א ב"י שמשנתו קב ונקי בלי שום תערובות רע כלל:

העושה מצוה אחת. ר"ל שהיא אחת מיוחדת בשלימות בלתי לה' לבדו קונה לו ג"כ פרקליט אחד ר"ל שהוא בדבר אחד טוב לבד וכן העובר עבירה אחת וכנ"ל משא"כ כשהעבירה אינה בשלימות גמור אז תשובה ומע"ט כתריס בפני הפורעניות ר"ל זו התשובה שיש לו עם עשיית העבירה והמעשים טובים הם אצלו כתריס שעל ידו יכול להגיע להתשובה הנכונה והשלימה:

רבי יוחנן הסנדלר אומר כל כנסיה שהוא לשם שמים סופה להתקיים:
הפשוט הוא כשמתאספים המון עם לשמוע ד"ת ומוסר ויראת ה' אך על הענין הזה היה די לנו לכתוב כל כנסיה שהוא לשמה. ומלת לשם שמים רומז על מדה אחרת היינו כי שמים רומז לשמות הבורא ית"ש כמ"ש ואתה תשמע השמים והשמות הן מה שכינה הבורא ית"ש לעצמו אחר בריאת עולמו להיות נק' באילו השמות שהם רומזים על יחודו ואחדותו בעולמו כמו א"ל רומז שהוא כחו של עולם ואדנ"י רומז שהוא אדון עולם והוי"ה רומז שהוא ית' מהוה כל הויות וכן כולם אבל אמיתת הויתו אינו מושג לשום נברא אפס לעצמותו ואין לו שום דמיון כלל כמאמר אליהו ז"ל אנת לית לך שום ידוע ולא אתר ידוע אלא לאשתמודעא תוקפך וכו' רק שהבורא יתב' מרוב חסדו הגדיל לנו והפליא עצה שבהיות באיזה שם שאנו קורין אותו אזי בזה השם הוא מצמצם שכינתו ית' ונענים על ידו כמו כשאנו קורין אותו בשם א"ל מתנהג עמנו במדת הרחמים והחסד כמ"ש חסד אל כל היום וכן בשם אלהים מתנהג במדת הדין לנקום נקם מעוברי רצונו ית' וכן כולם ולכן בזכרו שם אדנ"י צריך לחשוב במחשבתו לכוין גם לשם הויה כמוזכר בש"ע ועכ"ז צריך לכוון לאמיתות הוי' המקיימת כל העולם שא"א להשיגה ולהמשיך אור הא"ס ב"ה לתוך השמות והן השמים ולזה עדיין יש שם שמים היינו קודם שנברא העולם שלא הי' נק' באלו השמות רק בשם אהי' אשר אהיי באיזה (חסר תיבה) שארצה אהי' אחר שאברא את עולמי ובאיזה מדה שארצה אתנהג וז"ש הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. וז"ש התנא כל כנסי' שהיא לש"ש ר"ל שהצדיק אומר בפני ההמון והם שימעים ונותנים לב לשמוע ע"ז האופן שיקבלו ממנו ויכנסו דבריו לאזניהם נמצא הצדיק הוא בבחי' שם והשומעים הם בבחי' שמים וכשמתחברים יחד (חסר ג' תיבות) שם שמים נעשו מרכבה לעולמות העליונים וגורמים יחוד וחיבור בעולמות העליונים שגם השמים העליונים מתחברים להבורא יתברך ושופע הארתו עליהם כי כמו שעושין היחוד למטה נמשך מזה היחוד למעלה וכל שהוא מתעלה הוא יותר גדול כמשל הנקודה שמושכין ממנה קצוות אילך ואילך כל מה שהולכין למעלה הם יותר גדולין ורחבי' ולפי רוב ההמון כן גודל היחוד כמו שאמר הרב מוה' לוי יצחק נ"י בענין צרופי האותיות שכל מה שהאותיות מתרבים. מתרבים צירופים: