עבודת ישראל, פרקי אבות, פרק חמישי ח׳: מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין כו' גמרו שלא לעשר:

מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין כו' גמרו שלא לעשר:
עישור רומז ליראה וזה עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. והיינו שבכל שנה ושנה מקודם לימים נוראים בא על האדם פחד ה' ויראתו עד"ש באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. והיינו כי בודאי זה כל האדם צריך להיות כל ימיו בתשובה ולירא תמיד מהבורא ית"ש מחטוא אליו. אך מי שהיא כל השנה כבהמה ואינו משים על לבו לשוב בתשובה כל השנה עכ"פ ראוי לו להתעורר באחד באלול שיהי' בימים ההם תמיד יראת ה' על פניו לירא מהמלך המשפט הגדול והנורא ומאימת יום הדין שבו עלה משה למרום לקבל לוחות האחרונות ותקעו שופר במחנה כמו שאנו עושים פה היום להתעורר הלבבות בקול השופר המזהיר לאדם ע"ז כמ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו לכן ראוי לכל אדם לפשפש במעשיו שעשה מעודו עד היום הזה הגם שבודאי מחלו לו כל עוונותיו ביוה"כ העבר מ"מ כיון שחזר לסורו ולאותן עבירות שהתוודה עליהם אזי נתעוררו עליו מחדש כי הרי הוא ככלב שב על קיאו לכן ישוב עליהם שנית ויתוודה עליהם ויהיה מודה ועוזב ירוחם והיינו שיעזוב את החטא ממש שישיב עד שיהא מוסכם בלבו באמת ובתמים שלא ישוב עוד לכסלה ויתמרמר כ"כ ויקרע סגור לבבו עד שיודה השי"ת לתשובתו שבודאי לא יעבור עוד. וזה והחזירנו בתשובה שלימה לפניך היינו לפניך ממש שאתה תודה תשובתינו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה כי כאשר יבחון האדם בדעתו שאם יעשה כך לחבירו שהוא בו"ד שהיום יפייס אותו ולמחר יחזור לסורו בודאי יעשן אף האיש ההוא מכש"כ לפני ממ"ה הקב"ה שכעסו כעס עולם ומיתתו מיתת עולם. ובשגם שכל מעשי בני אדם נכתבים בספר לפניו ואין שכחה לפני כסא כבודו ואם אמור יאמר האדם נסתרה דרכי מה' מי רואני ומי יודעני הלא אלהים יחקר זאת כי הוא יודע תעלומות לב והוא יודע כל הנסתרות כדכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. כי הוא ית' ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה כלל והנכון באופן שחטא האדם כמו כן ישוב. והיינו שג"כ יחבא עצמו במסתרים אשר לא יראנו אדם שם ויתבודד עצמו עם קונו ית' ויחשוב עם נפשו ויתוודה על חטאיו וישוב עליהם. ולאו דוקא למעלה נכתבים אלא אף הם נרשמים על כל איברי האדם בדמותו ובצלמו. ויש ג"כ צדיקים המכירים כל חטאי החוטא בפניו כמעשה האר"י ז"ל שאמר לאדם א' כל העבירות שעשה והודה לו על כולם רק על א' לא הודה והעביר האר"י ז"ל ידו על פניו והציב לפניו העבירה עצמה שעבר עלי'. וכמו כן יש בכל דור ודור וכמו מעשה שהיה אצל הרב המגיד מהו' יחיאל מיכל זצ"ל שאמר לו ג"כ עבירה שעבר עליה בנשג"ז בכל האותות והסימנים שהי' בה. ומכ"ש בב"ד של מעלה שהקליפות והמקטריגים עצמם הנולדים מחטאיו מעידים ליום הדין אוי לאותה חרפה אוי לאותה בושה. א"כ מוטב שישים אדם המסוה של בושה על פניו וירא ויבוש מלפני מלך רם ונשא ולא יעבור על דבריו וישוב בתשובה שלימה לפניו באופן הנזכר שיתאמת הדבר בלבו שלא ישוב עוד לסורו ח"ו וזה הוא עיקר התשובה כמ"ש הלהכות באגרוף רשע ועי"ז יוחזר לו הזדונות כזכיות וז"א מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין ר"ל שיש אדם שהוא ירא במקצת וג"כ יש שגמרו שלא לעשר כמו הרשעים והפושעים שבכל דור שאינם מביטים אל פועל ה' ומציאותו בעולם. וגמרו שלא לירא מפניו ומה גם שאינם מניחים לילך שום ד"ת ומוסר באזניהם שלא יגיע להם איזה יראה וזה אין דבר תימה אם מה בזמן הבית שהיו אז כמה חסידים ואנשי מעשה ונביאים והיו בהם אנשי בליעל שלא היו מניחים את הנביאים לדבר אליהם חזון ומכ"ש בדורות הללו וקרא דעשר תעשר הואיל ואתא לידן נימא ביה עוד מלתא עשר תעשר כפל לשון רומז עוד ליראה יותר גבוה היא היראה מרוממות הבורא ית' ועליה כתיב למען תלמד ליראה את ה' ולזו היראה אין סוף ותכלית כמו שאין סוף ותכלית לרוממותו ית' והוא כאשר נבחין ברוממותו ית' וצבא השמים אשר לגדודיו אין מספר וכולם הם מקלסין לפניו ית' וכולם כאין נגדו ועכ"ז הניח כל פמליא שלמעלה להתוועד ולהשתעשע עם ישראל. א"כ כמה גדול בושתו ופגמו של העובר עבירה ועכ"ז נתן לנו השי"ת מרוב חסדו עלינו אלו הימים ימי אלול שהם ימי תשובה שנשוב אליו בתשובה ועי"ז יוציא לאור משפטינו ליום הדין: