ספר מצוות קטן כ״ב

סמ"ג לאוין סימן ס"ד והרמב"ם לא מנה מצוה זו בכלל הלאוין וזו היא אחת מן ההבדלים שביניהם ז"ל

שלא להתגאות דכתיב (דברים ח׳:י״ד) פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת: פן קאי אורם לבבך שאלו לחכם מהו הגאוה אמר להם שטות שאין בעלה מכיר בה. וגם נקרא תועבה שנאמר תועבת ה' כל גבה לב: וגם ככתיב גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אמר הקב"ה לי נאה הגאוה להיות גאה דכתיב ה' מלך גאות לבש: וזה רוצה לגזול מלבושי כביכול אין אנו יכולין לדור במדור אחד אך את דכא ושפל רוח אשכון: וכתיב והארץ לעולם עומדת: פי' השפלים כמו ארץ: וגם הנגעים באים על גסי הרוח דכתיב וידבר על העצים ועל האבנים מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר ויש במדרש מפני מה מצורע מטהר בעץ ארז ואזוב לפו שהגביה כארז בא לו הנגע: מאי תקנתיה ישפיל עצמו כאזוב: וגם אמרו חכמים הוי קבל וקיים שהרי בית אפל אין פותחין בו חלונות לראו' נגעו וגם כתיב (איוב כ״ד:כ״ד) וכראש שבלת ימלו משל למעמר שדהו גבוהות הוא מעמר תחלה: וגם אמרו חכמי' תמיהני מי שעבר במעבר השתן והזרע והדם איך יתגאה: וגם אמרו חכמים אפילו איש מלא תורה והגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא: ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע שנא' ונשקפה על פני הישימון: ואם חזר בו הקב"ה מגביהו שנאמר (ישעיהו מ׳:ד׳) כל גיא ינשא ואמרו רבותינו כל מי שדעתו שפלה עליו. מעלה עליו הקב"ה כאלו הקריב כל הקרבנות שבעול' שנאמר (תלים כא) זבחי אלהים רוח נשברה וגומר ואמרו הנעלבים ואינם עולבים: שומעין חרפתם ואינם משיבם עליהם הכתוב אומר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו: ופי' רבותינו בגבורתו שיהיה לעתיד לבא וזהו ש"מג פעמים ממה שהוא עתה ומעשה ברבי שמעון שהיה רוכב על החמור וכו' כדאיתא במסכת תענית: