ספר מצוות גדול, לאוין, רמזים

א

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אסרה תורה בהם הקיום והשיתוף:

ב

לא תחללו את שם קדשי בארנו שם מהו חלול השם והעונש:

ג

לא תעשון כן לה' אלהיכם בארנו שם איסור מחיקת שמות הקדושים ואסור נתיצת אבן אחת מן המקדש:

ד

לא תנסו את ה' בארנו שם מהו נסיון ושמות' לנסות במעשר:

ה

לא תשנא את אחיך בלבבך שם בארנו מצוה זו שמותר לשנוא אדם רשע שאין מקבל תוכחה:

ו

שלא להלבין פני אדם בישראל שנא' הוכח תוכיח וגו' ולא תשא עליו חטא:

ז

שלא להונות עבד שברח מח"ל לארץ שנ' עמך ישב בקרבך וגו':

ח

שלא לענות אלמנה ושלא לענות יתום שנ' כל אלמנה ויתום לא תענון ומי שלבו נוקפו למנו' בב' לאוין ימנה שלא להונות עבד שובח מח"ל לארץ שנא' לא תוננו:

ט

שלא לרגל בחברו שנא' לא תלך רכיל בעמיך שם בארנו הלכות לשון הרע:

י

לא תשא שמע שוא אזהרה למקבל לשון הרע ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חברו:

יא

לא תקום בארנו שם מה היא הנקימה:

יב

לא תטור בארנו שם מה היא הנטירה:

יג

אפי' זקן גדול אסור לפרוש מן התורה שנא' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכתיב השמור לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים:

יד

שלא לפנות אחר ע"ז לא במחשבה ולא בדבור ולא בראייה שנא' ופן תשא עיניך השמימה וראית השמש ואת הירח וגו' ונאמר אל תפנו אל האלילים ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וגו':

טו

שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנ' לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו':

טז

שאנו מוזהרים על ברכת השם שנאמר אלהים לא תקלל ובאל שום אזהרה הואיל ונאמר בעונש ונקב שם ה' מות יומת ה"ז מצות ל"ת וזדו הכלל כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת ב"ד ה"ז ל"ת חוץ ממילה ופסח שהם בכרת והם מ"ע:

יז

נאמ' בדברו' ולא תעבדם אזהרה שלא לעבוד ע"ז בדברים שדרכה לעבוד בהם:

יח

נאמר בפ' משפטים ולא תעבדם מקרא זה ללמד על המגפף והמנשק לכל ע"ז ואפי' שאין דרך עבודתה בכך:

יט

שלא להשתחות לשם ע"ז אפי' אין דרך עבודתה בכך שנ' לא תשתחוה להם:

כ

לא תעשה לך פסל וכל תמונה להזהיר על העושה לעצמו ואע"פ שלא עבדה:

כא

ואלהי מסכה לא תעשו להזהיר אף על העושה אותה לגוי:

כב

שלא לעשות צורת אדם הבולטת אף לנוי שנא' לא תעשון אתי אלהי כסף:

כג

שלא להדיח בני ישראל אחר ע"ז שנ' ולא ישמע על פיך:

כד

שלא להינות בממון עיר הנדחת שנא' לא ידבק בידך מאומה מן החרם:

כה

שלא לבנות עיר הנדחת שנ' לא תבנה עוד:

כו

שלא להסית אדם מישראל אחר ע"ז שנא' במסית לא יוסיפו לעשות שם בארנו הלכות מסית:

כז

שלא לאהוב את המסית שנאמר לא תאבה לו:

כח

שלא לעזרו בשום עזר שנאמר לא תשמע אליו:

כט

שלא להצילו שנאמר לא תחוס עינך עליו:

ל

שלא ילמד המוסת זכות על המסית שנאמר לא תחמול עליו:

לא

אם יודע המוסת על המסית חובה שלא ישתוק ממנה שנאמר לא תכסה עליו:

לב

שלא להתנבא בשם עבודה זרה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו ובכלל לאו זה שלא יאמר אדם לחברו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית:

לג

שלא לשמוע למתנבא בשם ע"ז אפילו נתן אות או מופת שנא' לא תשמע אל דברי הנביא ההוא:

לד

שלא להתנבא בשקר שנא' ומת הנביא ההוא:

לה

שלא לירא מהריגת נביא שקר שנא' ולא תגור ממנו:

לו

שלא לשאול באוב שנאמר לא ימצא בך שואל אוב:

לז

שלא לשאול בידעוני שנא' וידעוני:

לח

שלא לעשות מעשה אוב שנ' אל תפנו אל האובו':

לט

שלא לעשות מעשה ידעוני שנ' ואל הידעונים:

מ

שלא להעביר מזרעו למולך שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך:

מא

שלא להקים מצבת אבן אחת שנ' ולא תקים לך מצבה:

מב

ופסל ומצבה לא תקימו לכם ותניא בת"כ להזהיר בא על המקים פסל אע"פ שלא עבדו ולא עשאו:

מג

שלא ליתן אבן משכי' להשתחוות עליה בפישוט ידים ורגלים שנ' ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות:

מד

שלא ליטע אילן במקדש שנ' לא תנוע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ואפי' אכסדראות של עץ אסור לעשות במקדש ש' כל עץ:

מה

שלא ליהנות מע"ז ומכל משמשיה שנ' לא תביא תועבה אל ביתיך ודברים האסורים למכור להם ואל יעתיק אדם במצוה זו הלכות יין נסך כלל כי אם במצות השמר לך פי תכרות ברית ליושב הארץ וקרא לך ואכלת מזבחו המסודר בעניין איסורי מאכלות:

מו

שלא ליהנות מציפוי לעבד שנ' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך:

מז

שלא לכרות ברי' לשבעה עממים בארצינו שנ' לא תכרות להם ברית:

מח

שלא ליתן חניי' לגוי בקרקע בא"י שנ' לא תחנם ודרשו בו לשון חן וחנייה וחנם:

מט

שלא להושיב אחד משבעה עממי' בארצינו שנא' לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי ולא הוצרך מקרא זה אלא בכנעניים הדרים בח"ל שלא נצתוינו להורגם:

נ

שלא ללכת בדרכי האמורי שנ' ולא תלכו בחוקות הגוי וגו' ונאמר ובחוקותיהם לא תלכו:

נא

שלא לנחש שנ' לא תנחשו:

נב

שלא לקסום שנ' לא ימצא בך וגו' וקוסם קסמים:

נג

שלא לעונן שנ' לא תעוננו:

נד

שלא לחבר חבר שנ' לא ימצא בך וגו' וחובר חבר:

נה

שלא לכשף שנ' לא ימצא וגו' ומכשף:

נו

שלא לדרוש אל המתים שנא' ודורש אל המתים:

נז

שלא לגלח בתער פאת הראש שנא' לא תקיפו פאת ראשכם:

נח

שלא להשחית פאת הזקן בתער שנ' לא תשחית פאת זקנך:

נט

שלא יהיה כלי גבר על אשה ושלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה:

ס

שלא ילבש גבר שמלת אשה ושלא יתקן איש בתיקוני אשה:

סא

שלא יכתוב איש בשריטה בבשרו ויקעקע ששריטה בצבע שנ' וכתובת קעקע לא תתנו בבשרכם:

סב

שלא ישרוט אדם בבשרו על המת שנ' ושרט לנפש לא תתנו בשרכם ושריטה וגדידה אחת היא:

סג

נאמר בישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת ובכהני' לא יקרחו קרחה בראשם ובג"ש קרח הקרחה אנו למדים שלא דבר בכהנים כי אם למת ולחייב ישראל על קרחת הראש כבין העינים:

סד

השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לאו זה נאמר אלי במראה לכותבו ויסדתיו אזהרה לגסי הרוח ואחרי כן מצאתיו במסכת סוטה:

סה

וביום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה שם בארנו מ' אבות מלאכות חסר א' ותולדותיהן האסורין הנוספין עליהם מדברי סופרים:

סו

שלא יצא אדם חוץ לתחום בשבת שנא' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי:

סז

שלא ישרופו בית דין בשבת מי שנתחייב שריפה שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והוא הדין לשאר עונשים:

סח

שלא לעשות מלאכה בי"ה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו:

סט

שלא לאכול ולשתות בי"ה שנ' כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה וכל שיש בו כרת או מיתה ה"ז באזהרת לאו, ובארנו שם הלכות עינוי י"ה של תורה ושל דבריהם ועניין התקיעה של אחריו:

ע

שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח כמו שכתוב שם:

עא

שלא לעשות מלאכה בז' של פסח כמו שכתוב שם:

עב

שלא לעשות מלאכה בחג השבועות כמו שכתוב שם:

עג

שלא לעשות מלאכה בר"ה כמו שכתוב שם:

עד

שלא לעשות מלאכה ביום ראשון של חג הסכות כמו שכתוב שם:

עה

שלא לעשות מלאכה בשמיני החג כמו שכתוב שם בארנו שם הלכות י"ט והלכות איסור מלאכה בערבי שבתות ובערבי י"ט מן המנחה ולמעלה:

עו

שלא לאכול חמץ בפסח שנ' לא יאכל חמץ בארנו שם שביום בו י"ד מחצות היום ולמעלה יש בו איסור מן התורה אבל אין לאו לרבי שמעון ולר' יהוד שהלכה כמותו יש בו לאו:

עז

[עח] המניח חמץ ברשותו בפסח עובר שני לאוין שנ' לא יראה לך שאור בכל גבולך, ונאמר שאור לא ימצא בבתיכם ואיסור חמץ עצמו השאור שבו מחמיצי' אחד הוא שנא' ולא יראה לך חמץ:

עח

עט

שלא לאכול דבר שיש בו תערובות חמץ שנא' כל מחמצת לא תאכלו בארנו במצות אלו הלכות חמץ ותערובתו והגלת הכלים הבלועים מחמץ:

פ

‪‬ואלה הם לאוין מסדר נשים
לא יהיה קדש מבני ישראל ולא תהיה קדשה מבנות ישראל פירש אונקלוס שלא ישא ישראל שפחה ולא תינשא בת ישראל לעבד ועניין לאו אחד הוא ובארנו שם מי קרוי עבד ומי קרוי שפחה:

פא

שאר' כסות' ועונתה לא יגרע בארנו שם דין המזונות והכסו' והעונה, ודין שחייב אדם במזונות בניו הקטנים ודין לוותה ואכלה ודין מניעת קרובים מלבא לבית והרחקת פריצים ודין לאיזה מקום אדם יכול להוציא את אשתו ממקומה, ודין מציאת האשה ומעשה ידיה, ודין אשה המניקה, ודין גרושה המניקה ובן ישאר עם אמו עד שש והבת לעולם ודין נכסים שיזכה בהן הבעל כשיכנוס ודין אשה מברחת ואין איש מבריח, ודין נותן מתנה לאשתו ודין קבל פקדונות מן הנשים ומן הקטנים:

פב

שלא יחזיר אדם גרושתו אחר שנשאת לאחר או נתארסה לאחר שנ' והלכה והיתה לאיש אחר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה שם בארנו דין יצא קול שנתקדשה לאחר ובא אחר וקדשה, ודין יצא קול של פסול על הגט:

פג

שלא תנשא יבמה לאיש זר עד שתסיר רשות היבם מעליה שנ' לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר:

פד

שלא יגרש האונס את אנוסתו שנ' לא יוכל לשלחה כל ימיו:

פה

אל תחלל בתך להזנות' תניא בספרי ובסנהדרין זה המוסר בתו שלא לשם אישות ובדרך רמז אמרו שם בתלמוד זה המשיא בתו לזקן:

פו

שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו שנ' לא יוכל לשלחה כל ימיו:

פז

[פח] הזהירה תורה על מנחת קנאות שנ' לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה:

פח

פט

שלא לגלות ערות האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנאמ' ערות אביך לא תגלה:

צ

שלא לגלות ערות אחי האב עצמו יתירה על אזהרה של משכב זכור שנ' ערות אחי אביך לא תגלה:

צא

שלא לגלות ערות אשת האב שנא' ערות אשת אביך לא תגלה אף לאחר מיתת האב:

צב

שלא לגלות ערות אמו אפילו היה אנוסת אביו שנא' ערות אמך לא תגלה:

צג

שלא לגלות ערות אשת הבן שנ' ערות כלתך לא תגלה:

צד

ואת זכר לא תשכב משכבי אשה:

צה

ובכל בהמתך לא תתן שכבתך:

צו

ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה:

צז

ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמא' בה ונא' לא תנאף ואין ניאוף אלא באשת איש שנא' מות יומת הנואף והנואפת ובלאוין אלו נאמ' אלו נערה המאורסה בסקילה ואשת איש בחנק ובת כהן בשרפה:

צח

שלא לגלות ערות בת הבן שנא' ערות בת בנך לא תגלה:

צט

שלא לגלות ערות בת הבת שנ' ערות בת בתך לא תגלה:

ק

שלא לגלות ערות הבת ורבותינו למדוה יש מהן בקל וחומר ויש מהן בגזרה שוה:

קא

שלא לגלות ערות אשה ובתה שנ' ערות אשה ובתה לא תגלה:

קב

שלא לגלות ערות אשה ובת בנה שנ' את בת בנ':

קג

שלא לגלות ערות אשה ובת בתה שנא' ואת בת בתה:

קד

שלא לגלות ערות אחותו מנשואת אביו שנאמר ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה:

קה

שלא לגלות ערות אחותו אפי' היא מאנוסת אביו שנ' אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותה:

קו

ערות אחות אביך לא תגלה:

קז

ערות אחות אמך לא תגלה:

קח

ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה, עליה בחיה:

קט

ערות אשת אחיך לא תגלה בא להזהיר אף לאחר מיתת אחיו בארנו שם מה בין כרת לערירי:

קי

שלא לגלות ערות אשת אחי אביך אף לאחר מיתת דודו שנ' ערות אחי אביך לא תגלה ואל אשתו לא תקרב דודת' היא בארנו שם כל השניו' לעריות האסורות מדבריהם וכן קרובת זקוקתו וכן קרובת חלוצתו והנטען על האשה אסור בקרובותיה הכל מדבריהם:

קיא

אל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה ארנו שם הלכות נדה וטומאתה לבעלה וטהרתה:

קיב

בשבע' עממי' כתוב לא תתחתן בם ומפרש בפ' הערל אף כשיתגיירו יעבור משעת הקידושין אבל בגיותן אין בהם שום תפיסת קידושין אבל משאר אומות מותר להתחתן רק בגר עמוני ומואבי בארנו שם איסור הבא על הגוים:

קיג

שלא ישא עמוני בת ישראל שנ' לא יבא עמוני:

קיד

שלא ישא מואבי בת ישראל שנ' ומואבי:

קטו

שלא להרחיק זרע עשו מן הקהל אלא עד ג' דורות שנא' לא תתעב אדומי':

קטז

קיז

שלא ישא ממזר בת ישראל שנ' לא יבאמ מזר בקהל ה' בארנו שם באיזה דבר יחשב ממזר:

קיח

מי שנפצעו בצים שלו לא ישא בת ישראל שנאמר לא יבא פצוע דכא בקהל ה':

קיט

מי שנכרת הגיד שלו עד שלא נשתייר מן העטרה כלום לא ישא ישראלית שנא' וכרות שפכה:

קכ

שלא יסרס אדם זכר מאחד מכל המינים לא אדם ולא בהמה ולא עוף שנ' ובארצכם לא תעשו:

קכא

שלא ישא כהן זונה שנ' אשה זונה לא יקחו בארנו שם מה היא זונה ודין אשת כהן שנאנסה:

קכב

שלא ישא כהן חללה שנאמר וחללה לא יקחו ושם ביארנו דין חללה:

קכג

שלא ישא כהן גרושה שנ' ואשה גרושה מאשה לא יקחו:

קכד

שלא ישא כהן גדול אלמנה שנ' אלמנה וגרושה וחללה זונה:

קכה

שלא יבעול כהן אלמנה אפי' בלא קידושין מפני שמחללה שנאמר לא יחלל זרעו בעמיו הרי הוא מוזהר שלא לחלל זרעו עניין הכתוב שלא יחלל כשרים לא את האשה ולא את זרעו בארנו שם כי העראה כגמר ביאה בכל העריות חוץ משפחה חרופה:

קכו

שלא לקרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק שנ' אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה בקריבה המביא לידי גילוי ערוה הכתוב מדבר בארנו שם דין ייחוד ודין נשים מסוללות ודין השחתת זרע והיאך יתנהג אדם עם אשתו במטה ודין מגרש אשתו היאך יתנהג עמה ודין במי ראוי לידבק:

קכז

‪‬אלו הם לאוין של איסורי מאכלות
שלא לאכול בהמה טמאה שנ' את זה לא תאכלו:

קכח

שלא לאכול עוף טמא שנ' את אל תשקצו מן העוף לא יאכלו:

קכט

של לאכול דג טמא שנ' מבשרם לא תאכלו:

קל

שלא לאכול חגב טמא שנ' כל שרץ העוף טמא הוא לא יאכל:

קלא

שלא לאכול שרץ הארץ שנ' כל השרץ השורץ:

קלב

שלא לאכול שרץ המים שנ' וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו בארנו שם דין תולעים הנמצאים בפירות או בבשר או בכלי ודין שרביטי פולין שיש בו תולעת או ביצה אסורה שנתבשלה עם אחרות, ודין סימני בצים וסימני עוברי דגים, ודין ביצת נבלה וטריפ' וחלבון וחלב בהמה טמאה וחלב האדם ועד כמה תינוק יונק, ודין דבש דבורי' ובכלל זה בהמה טמאה השסועה אפילו נולדה מבהמה טהורה:

קלג

שלא לאכול מבהמה שמתה מאליה שנ' לא תאכלו כל נבלה ובכלל לאו זה בהמה שנולדה עד ליל שמיני:

קלד

שלא לאכול טרפה שנ' ובשר בשדה טרפה לא תאכלו בארנו שם עקרי הטרפה האמורה בתורה שטרפה ארי או דוב ונוטה למות וכשם שבנבילה אין חילוק באיזה עניין שנתנבלה כך אין חילוק בטרפה באיזה עניין שנטרפה ונוטה למות כגון על ידי נבילה וטרפות הריאה ושאר טרפות שבארנו שם בספר מצות עשה אצל הלכות שחיטה ועוד בארנו שם עם לאו זה דין שוחט בהמה מסוכנת ודין קיבות נבלות וטרפות:

קלה

שור הנסקל לא יאכל את בשרו:

קלו

שלא לאכול אבר מן החי שנאמ' לא תאכל הנפש עם הבשר שם ברנו דין עובר הנמצא בבהמה לעניין חלבו וגידו ודמו.

קלז

וכל דם לא תאכלו שם בארנו איור דם וכל ענייני מליחה ודין סכין הבלוע מאיסור:

קלח

כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו שם בארנו כל דין חלב ומין במינו וטעם כעיקר:

קלט

לא יאכלו בני ישראל גיד הנשה שם בארנו דין גיד הנשה וניקורו ומהו קרוי בריה:

קמ

[קמא] לא תבשל גדי בחלב אמו שלשה פעמים ותנ' רבי ישמעאל אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה ואחד לאיסור בישול ובכל מקום איסור הנאה ואיסור אכילה לאו אחד הם ולא נמנ' בחשבון כי אם שני לאוין ובארנו שם כל עניני בשר בחלב ודין חתיכה עצה נעשית נבלה ודין כחל ודין כף חולבת בתבשיל בשר או להיפך ודין דברים האסורים שנתערבו ודין כל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה ודין גבינות שנעשו מבהמה טרפה:

קמא

קמב

שלא לאכול פת מתבואה חדשה קודם הפסח שנ' ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה:

קמג

שלא לאכול קלי מן החדש שנ' וקלי:

קמד

שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה שנ' וכרמל:

קמה

שלא לאכול כלאי הכרם שנא' פן תקדש המלאה ותניא נאמר כאן קדש ונאמר להלן כל זר לא יאכל קדש מה להלן איסור אכילה והנאה אף כאן איסור אכילה והנאה:

קמו

שלא לאכול ערלה שנאמר ערלים לא יאכל שם בארנו דין ערלה בארץ ובחוצה לארץ ודין פדיון נטע רבעי:

קמז

שלא לאכול טבל והטבל הוא דבר שחייב בתרומות ומעשרות ולא הוציא ממנו תרומה שנ' ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' בעתידים ליתרם הכתוב עדבר וענין הכתוב לא ינהגו בו מנהג חולין בשלא הורמו קדשים העתידים ליתרם מהם:

קמח

שלא לאכול תקרובת ע"ז ולא לשתות יין נסיכם שנא' השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וזבחו לאלהים וקרא לך ואכלת מזבחו בכלל לאו זה יין שנתנסך לע"ז שהוא עיקר שמחתם בזבח וכאן ראוי להעתיק הלכות יין נסך וכללתי במצוה זו הלכות גיעולי גוי' ובישוליהן ודין קטן אוכל נבילות ושלא לשתות בכלים מאוסים:

קמט

ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:

קנ

לא תקח האם על בנים:

קנא

אלו הן לאוין של סדר נזיקין
לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל ובמשורה במשפט המדות רוצה לומר:

קנב

שלא ישהא אדם בביתו מדה חסרה או משקל חסר שנא' לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה לא יהיה בביתך איפה ואיפה וגו':

קנג

שלא להשיג גבול רעך שנ' לא תשיג גבול רעך:

קנד

שלא לגנוב נפש מישראל שנאמר לא תגנוב:

קנה

שלא לגנוב ממון שנא' לא תגנובו:

קנו

מי שבא לידו ממון הבעלים ברצונם שלא לעכבו שנאמר לא תעשוק את רעך:

קנז

ולא תגזול ולפי שאמר רבא בפרק המקבל שעשק וגזל הכל אחד נמנה דגרסינן בפרק חלק אמר רבא כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' לא יהיה כקרח וכעדתו:

קנח

לא תחמוד:

קנט

כתוב בהשבת אבידה לא תוכל להתעלם:

קס

לא תרצח שם בארנו דין הבא במחתרת:

קסא

לא תקחו כפר לנפש רוצח:

קסב

שלא ליקח כופר להציל מגלות שנא' לא תקחו כופר לנפש רוצח לנוס אל עיר מקלטו:

קסג

רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותן עד שידונו אותו בית דין שנ' ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט:

קסד

שלא לחוס על הרודף שנא' וקצותה את כפה ולא תחוס עיניך:

קסה

לא תעמוד על דם רעך:

קסו

שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן שנ' אשר לא יעבד ולא יזרע:

קסז

שלא להני' מכשל שנ' לא תשים דמי' בביתך:

קסח

שלא להכשיל תם בדרך שנאמר לפני עור לא תתן מכשול:

קסט

שלא נוכל להתעלם מלעזור כאשר יראה בהמת חברו הטעונה נופלת שנאמר לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת:

קע

וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו ותניא בתורת כהנים באונאת ממון הכתוב מדבר שם בארנו דיני אונאה ודין אונא ודין מוכר ואירע אונס במכר:

קעא

ולא תונו איש את עמיתו תני' בתורת כהנים באונאת דברים הכתוב מדבר:

קעב

וגר לא תונו

קעג

ולא תלחצנו:

קעד

שלא לעבוד בעבד עברי בפרך שנאמר ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך:

קעה

שלא למכור עבד עברי בהכרזה שנאמר לא ימכרו ממכרת עבד:

קעו

שלא יעבוד בעבד עברי עבודה של גנאי שנאמר לא תעבוד בו עבודת עבד:

קעז

שלא נניח לעבד עברי הנמכר לגוי שירדנו בפרך שנאמר לא ירדנו בפרך לעיניך:

קעח

שלא ישלח עבדו ריקם בצאתו שנ' ולא תשלחנו ריקם:

קעט

שלא ימכור אדם בתו לשפחה אחר שפחות שנא' לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה:

קפ

לא תסגיר עבר אל אדניו בעבד שברח מחוצה לארץ לארץ הכתוב מדבר:

קפא

שלא לאחר פעולת שכיר שנאמר לא תלין פעולת שכיר:

קפב

שלא יקח השכיר יותר מאכילתו שנאמר ואל כליך לא תתן:

קפג

שלא יקצור הפועל בדבר שדרכו לקצור ולא לבצור בדבר שדרכו לבצור לצורך אכילתו שנאמר וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך:

Related Post

קפד

שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית שנא' לא תחסום שור בדישו:

קפה

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה:

קפו

כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביו לעבוט עבוטו:

קפז

שלא יאחר המשכון מבעליו העני בעת שהוא צריך לו שנא' ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו:

קפח

לא תחבול בגד אלמנה:

קפט

[קצ] לא יחבול רחים ורכב בפר' המקבל מפרש שחייב על הרחים בפני עצמו ועל הרכב בפני עצמו לפיכך נמנין בב' לאוין:

קצ

קצא

שלא להלוות בריבות לישראל שנאמר את כספך לא תתן לו בנשך:

קצב

שלא ללוות בריבית מישראל שנאמר לא תשיך לאחיך נשך כסף אזהרה ללוה שלא ינשך למלוה:

קצג

שלא להשית יד בין לוה למלוה בריבית לא להיות לא ערב ולא עד ולא לכתוב שטר ביניהם שנאמר לא תשימון עליו נשך במצות אלו ביאנו דיני הריבית:

קצד

שלא למנות בדיינין איש שאין בקי בדינים שנאמר לא תכירו פנים במשפט:

קצה

שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות אם רבו המחייבין יותר על המזכין באיש אחד עד שיהיו שנים שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות:

קצו

אם ידבר מופלא שבדיינין בדיני נפשות אסור לנטות מדבריו שנאמר לא תענה על רב לנטות רב כתיב לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הקטנים שבסנהדרין:

קצז

שלא ילין הצלוב על העץ שנא' ולא תלין נבלתו:

קצח

מכשפה לא תחיה הוא הדין למכשף אלא שדבר הכתוב בהווה:

קצט

שלא להוסיף במלקות המחוייב שנאמר לא יוסיף פן יוסיף שם בארנו דין מכה חברו:

ר

שלא להרוג הרוצח אפי' חרב בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר עד שיראו שני העדים גופו של דבר שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג מכאן למדו רבותינו שמחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה:

רא

שלא לענוש האנוסה שנא' ולנערה לא תעשה דבר:

רב

שלא לחוס על הרוצח שנא' ולא תחוס עיניך עליו ובערת דם הנקי:

רג

שלא לרחם על העני בדין שנאמר ודל לא תהדר בריבו ונא' לא תשא פני דל.

רד

שלא לכבד פני גדול בדין שנא' לא תהדר פני גדול:

רה

לא תעשו עול במשפט ונא' לא תטה משפט:

רו

לא תטה משפט גר יתום:

רז

שלא ירא הדיין מאדם בדין שנאמר לא תגורו מפני איש:

רח

לא תקח שוחד שם בארנו עניין הדיינין שיכולין לגדור פרץ לפי שעה שלא כדין ודין הזמנת בית דין ונדוי והזמנה שלהם:

רט

שלא לקלל לא דיין ולא נשיא:

רי

או ראש או מלך שנאמר אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור:

ריא

שלא לקלל אחד מישראל שנא' לא תקלל חרש:

ריב

שלא לקלל את עצמו שנאמר שמר לך ושמור נפשך מאוד:

ריג

לא יקום עד אחד באיש:

ריד

שלא יעיד רשע שנא' אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס שם בארנו כל הפסולים להעידג לבד פסול קרובים:

רטו

שלא יעיר קרוב שנאמר לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים הוא הדין לקרובים אחרי שם בארנו כל הפסולים להעיר מחמת קרובים:

רטז

לא תענה ברעך עד שקר במעיד בבית דין הכתוב מדבר:

ריז

שלא להמרות על פי בית דין הגדול שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל שם בארנו דין זקן ממרא:

ריח

שלא לקלל אביו ואמו שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת:

ריט

שלא להכות אביו ואמו שנאמר ומכה אביו ואמו מות יומת וכבר בארנו שזה הכלל כל שיש בו כרת או מיתה הרי זו מצות לא תעשה וחוץ מפסח ומילה ולפיכך נחשבין אלו שני לאוין במניין אע"פ שאזהרה שלהם יצאת מכלל לאוין שנמנו כבר הואיל ואין באותן שני לאוין שנמנו כבר עונש כרת ומיתה עניין ה צ"ל במברך את השם:

רכ

לא תאכלו על הדם אזהרה לבן סורר ומורה שאכילתו מביאתו לידי מיתת בית דין ועוד אזהרות דרשי' ממנו ושם ברנו הלכות בן סורר ומורה:

רכא

שלא למנות איש על ישראל מקהל עכ"ם שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי:

רכב

מלך לא ירבה לו נשים:

רכג

ולא ירבה לו סוסים:

רכד

וכסף וזהב לא ירבה מאד:

רכה

שלא לקרא לשלום לעמון ומואב בתחילה בשעת המלחמה כשאר גוים שנ' לא תדרוש שלומם וטובתם:

רכו

רכז

רכח

רכט

שלא להשחית אלני מאכל במצור שנ' לא תשחית את עצה שם בארנו איסור השחתה מכל דבר:

רל

שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבי' כל שנתו שנ' לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר:

רלא

שלא יראו ולא יפחדו אנשי הצבא מאויביה בשעת מלחמה שנ' לא תערצו מפניהם:

רלב

שלא למכור אשת יפת תואר שנ' ומכור לא תמכרנה בכסף:

רלג

שלא יכבוש אשת יפת תואר לשפחה שנ' לא תתעמר בה:

רלד

שלא יטמא למת כהן הדיוט שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו:

רלה

שלא יכנס כהן הדיוט באהל המת והתורת כהנים לימד אותה בגזירה שוה דלא יטמא האמור בכהן גדול שם בארנו שם הקרובים שמטמאים להם ודין קברי עכו"ם אם מטמאין באהל ודן הגוסס ששנינו שאינו מטמא:

רלו

שלא יטמא כהן גדול אף לקרובים שנאמר לאביו ולאמו לא יטמא:

רלז

שלא יכנס עם המת באהל שנ' על כל נפשות מת לא יבא:

רלח

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא:

רלט

לא תשבעו בשמי לשקר זו שבועת ביטוי:

רמ

שלא לכחש בממון חבירו שנאמר לא תכחשו:

רמא

שלא לישבע על כפירת ממון חבירו שנאמר לא תשקרו כלומר לא תשבעו לשקר בממון שיש לחברך בידך שם ביארנו דין שבועת הפיקדון ודין שבועת העדות וחילוקי שבועה באיזה עניין חלה ובאיזה עניין התרתה:

רמב

שלא לעבור על דברים שאדם אוסר עצמו בהם שנאמר לא יחל דברו שם בארנו מה בין נדרים לשבועת ביטוי ודין הנדר באיזה עניין יחול ובאיזה עניין התרתו ודין בן כמה שנים נדרו קיים ודין הפרת נדרים של אב ושל הבעל:

רמג

‪‬שמנה לאוין יש בנזיר ואלו הן
שלא ישתה הנזיר יין ושכר ולא שרייתו ולא חומץ שלהם.

רמד

שלא יאכל גוף הפרי כגון ענבים לחים:

רמה

שלא יאכל ענבים יבשים הנקראים צימוקים:

רמו

שלא יאכל פסולת הפרי כגון החרצנים:

רמז

שלא יאכל זגים והוא החיצון שנאמר מחרצנים ועד זג לא יאכל:

רמח

שלא יכנס באהל המת שנאמר על כל נפשות מת לא יבא:

רמט

שלא יטמא למתים שנא' לאביו ולאמו לא יטמא:

רנ

תער לא יעבור על ראשו באלו האלוין בארנו הלכות נדרי נזיר באיזה עניין יחול נזירות ודין טומאתו ותגלחתו:

רנא

שלא למכור שדה החרם שנאמר לא ימכר:

רנב

שלא לפדות שדה החרם שנאמר לא יגאל:

רנג

שלא יקדים תרומה לביכורים ולא מעשר ראשון לתרומה ולא מעשר שני לראשון שנאמר מליאתך ודמעך לא תאחר כלו' לא תאחר דבר שראוי להקדימו:

רנד

שלא יאכל זר תרומה שנאמר וכל זר לא יאכל קודש:

רנה

שלא יאכל אפי' תושב כהן ושכיר תרומה שנאמר תושב כהן ושכיר לא יאכל בו שם בארנו מי ראוי מביתו של כהן לאכול תרומה:

רנו

שלא תאכל בת כהן הנשאת לזר חזה ושוק שנאמר ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואפי' בעלה מת בלא זרע שחוזרת לתרומת בית אביה שנאמר מלחם אביה תאכל ולא חזה ושוק:

רנז

שלא יאכל כהן טמא תרומה שנאמר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר:

רנח

שלא יכל ערל תרומה והוא הדין לשאר קדשים רבותינו למדוה בפרק הערל בגזרה שוה דתושב ושכיר תושב ושכיר מפסח ושם בארנו מקצת חלוקים השנוים במסכת תרומה ובפרק הערל ושאר מקומות בתלמוד:

רנט

שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלם שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך:

רס

שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלם שנ' ותירושך:

רסא

שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלם שנ' ויצהריך:

רסב

שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפי' בירושלם עד שיפדה שנא' לא בערתי ממנו בטמא ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך בפ' הערל:

רסג

שלא לאכול מעשר שני באנינות שנ' לא אכלתי באוני ממנו ואם לא ימצא לאו באזהרתו אלא יוצא מכלל עשה דושמחת כמו בביכורים נמנה שלא לאכול קדשים באנינות שנא' ואכלתי חטאת היום היטב בעיני ה' ואף אם ימצא לאו באזהרת מעשר הרי שניהן לאו אחד הם שלא יאכל קדשים באנינות ואין למנותם שניהם כי אם הכל בלאו אחד:

רסד

שלא להוציא מעות מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה וסיכה שנאמר לא נתתי ממנו למת כלומר לא הוצאתי ממנו בדבר שאינו מקיים חיות הגוף ואם בזה לא ימצא אזהרת לאו נמנה תחתיו שלא יאכל ערל במעשר ובפרק הערל למדוה בגזרה שוה נאמר ממנו בפסח ונאמר מנו במעשר מה ממנו דגבי פסח ערל אסור בו דגבי פסח ערל אסור בו אף ממנו דגבי מעשר ערל אסור בו ואם ימצא לאו בלא נתתי ממנו למת נאמר שעניין לאו אחד הם מעשר ותרומה כי שנים נקראין קודש ובשניהם ערל אסור:

רסה

שלא יאכל כהן ביכורים קודם הנחה בעזרה שנאמר לא תוכל לאכול וגו' ואמר מר ותרומת ידיך אלו הביכורים:

רסו

שלא לעבוד אדמה בשביעית שנ' שדך לא תזרע:

רסז

שלא לעבוד אילן בשביעית שנ' וכרמך לא תזמור במצות אלו בארנו איסור עבודת שביעית:

רסח

שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים שנ' את ספיח קצירך לא תקצור:

רסט

שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בשאר השנים שנא' ואת ענבי נזירך לא תבצור:

רע

שלא יתבע הלואה שעברה עליו שביעית שנ' לא יגוש את רעהו:

רעא

שלא ימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה שנ' תשמר לך (ושמור נפשך) פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה והשמר הוא לאו בכל מקום דתניא אמר מר כל מקום שנ' השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:

רעב

שלא לעבוד בשנת היובל עבודת קרקע שנאמר לא תזרעו:

רעג

שלא לקצור ספיחי יובל כשאר שנים שנאמר לא תקצרו את ספיחיה:

רעד

שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת ישאר שאר שנים שנאמר ולא תבצרו את נזירה:

רעה

שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות שנ' והארץ לא תמכר לצמיתות:

רעו

שלא יקח כל שבט לוי חלק ונחלה בארץ שנאמר ונחלה לא יהיה זו נחלת שאר שבטים בקרב אחיו זו נחלת חמשת אחיו מאמו בריתא זו שויה בספרי:

רעז

הלא יקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ שנ' לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל פ' חלק בביזה ונחלה בארץ:

רעח

שלא לשנות מגרש ערי הלוים ושדותיהן שנאמר ושדה מגרש עריהם לא ימכר ומפרש בסוף מס' ערכין שלא ימכר הוא לא ישתנה ולא קאמר ומכירה ממש שהרי כתוב גאולת עולם תהיה ללוי' מכלל שנמכר:

רעט

שלא לזרוע כלאי זרעים שנאמר שדך לא תזרע כלאים שם בארנו דין כלאים זרעים. שלא לזרוע כלאים בכרם שנאמר לא תזרע כרמך כלאים שם בארנו דיני כלאי הכרם. שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו שנאמר בהמתך לא תרביע כלאים. שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמה כאחד שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו ונא' ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך שם בארנו הלכות כלאי בגדים. שלא יקצור אדם כל שדהו שנאמר לא תכלה פאת שדך בקצרך. שלא לנקוט השבלים אחת או שתים הנופלות בשעת קצירם שנא' ולקט קצירך לא תלקט. שלא ללקט פרט הכרם שנא' ופרט כרמך לא תלקט זה הנושר בשעת בצירה גרגיר אחד או שנים. שלא לבצור עוללות הכרם שנא' וכרמך לא תעולל. שלא ליקח עומר השכחה שנא' לא תשוב לקחתו ושכחה ופאה נוהגים באילן שנא' כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך ותניא בספרי ובפרק הזרוע מביאה לא תטול תפארתו ממנה זו פאה אחריך זו שכחה עניין לאו אחד הוא שלא יקח שכחה וכן פאת האילן עם לאו פאת השדה הכל אחד. שלא יעלים עיניו מן הצדקה שנא' לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון:

רפ

רפא

רפב

רפג

רפד

רפה

רפו

רפז

רפח

רפט

רצ

‪‬אלו הן מצות לא תעשה התלויין במקדש
שלא לבנות אבני מזבח גזית שנא' לא תבנה אתהן גזית:

רצא

שלא לפסוע על המזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי:

רצב

שלא יסוך אדם זר בשמן המשחה שעשה משה שנאמר על בשר אדם לא ייסך.

רצג

שלא לעשותם במתכונתם שמן המשחה שנאמר וכמתכונתו לא תעשו כמוהו:

רצד

שלא לעשות כמתכונת הקטורת שנאמר וכמתכונתו לא תעשו:

רצה

שלא להקריב על מזבח הזהב שבהיכל כי אם הקטרת שבכל יום בלבד שנ' לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה וגו':

רצו

שלא להוציא בדי הארון כשנושאין אותו בכתף שנ' לא יסורו ממנו:

רצז

שלא יתעסקו הכהנים בעבודת לוים ולאלוים בעבודת כהנים שנאמ' אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם לא יקרבו פירוש לעבודה:

רצח

שלא יקרע פי המעיל של כהן גדול שנא' לא יקרע:

רצט

שלא יפרק אדם את החשן מעל האפוד בשעת עבודה שנא' לא יזח החשן מעל האפוד:

ש

שלא יכנס במקדש ולא יורה בתורה שתויי יין שנא' ויין ושכר אל תשת וגו' להורות את בני ישראל:

שא

שלא יגדל כהן גדול פרע לעולם שהרי תמיד הוא במקדש שנא' את ראשו לא יפרע:

שב

שלא יקרע את בגדיו שנא' ובגדו לא יפרוס וכן כהנים הדיוטים ביום שמתחנכין לעבודה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם אל תפרומו ולא תמותו ופרועי ראש ופרומי בגדים ששמשו במיתה כדתניא בפ' הנשרפין:

שג

שלא יכנס כהן גדול אל ההיכל בכל עת שנא' ואל יבא בכל עת אל הקדש:

שד

שלא יכנסו המצורע במחנה ישראל היא ירושלים וזבים וזבות ובעלי קרי בהר הבית וטמא מת לא יכנס בעזרה שנא' ולא יטמאו את מחניהם תן מחנה לזה ומחנה לזה דברי ר' יהודה ורבי שמעון חולק עליו במצורע:

שה

שלא יעבוד כהן טמא שנא' וינזרו מקדשי וגו'.

שו

שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו שנא' קדושים יהיו לאלהיהם ולא יחללו וגו' ומעמידו בפ' הנשרפין בטבול יום:

שז

שלא יכנס בעל מום אפי' בלא עבודה אל הפרוכת ואל המזבח שנא' אך על הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו:

שח

שלא יעבוד כהן בעל מום אפי' מום עובר שנא' כל אשר כל אשר בו מום לא יקרב:

שט

שלא יעבוד זר במקדש שנא' וזר לא יקרב אליכם:

שי

[שיא] [שיב] [שיג] ארבעה לאוין יש בבעלי מומין למזבח שהרי ג' פעמים לא תקריבו בפרשת אמור להזהיר על הקדישן ושחיטתן וזריקת דמן כשהוא אומ' ואשה לא תתנו מהם להזהיר על הקטרתן ואפי' בעל מום עובר בכלל שנא' אשר בו מום לא יקריב כך שנינו בת"כ:

שיא

שיב

שיג

שיד

שלא להקריב בעל מום מיד הגוים שנא' בפרשת בעלי מומים ומיד בן נכר לא תקריבו:

שטו

שלא ליתן מום בקדשים שנא' כל מום לא יהיה בו:

שטז

שלא להקריב אתנן זונה שנא' לא תביא אתנן זונה:

שיז

שלא להקריב מחיר כלב שנא' ומחיר כלב:

שיח

שלא להקטיר שאור שנא' כל שאור לא תקטירו:

שיט

שלא להקטיר דבש שנא' וכל דבש לא תקטירו:

שכ

שלא להקריב קרבן בלא מלח שנאמר לא תשבית מלח ברית אלהיך:

שכא

שלא לאכול בשר העולה שנא' לא תוכל לאכול וגו' ונדריך אשר תדור וגו' כלומר לא תוכל לאכול נדריך וזו היא אזהרה של כל מועל שלא יהנה מן הקדשים האסור ליהנות מהן ואם נהנה מעל:

שכב

שלא תאכל מנחת כהן שנא' כל מנחה כהן כליל תהיה לא תאכל:

שכג

שלא לאכול בשר חטאת הנעשת בפני' שנא' וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד וגו' לא תאכל:

שכד

שלא לאכול בשר קדשים קודם זריקת דמים שנא' לא תוכל לאכול וגומ' ונדבותיך כלומר לא תוכל לאכול נדבותיך קודם זריקת הדם:

שכה

שלא יאכלו הכהנים בשר קדשי קדשים חוץ לעזרה שנא' לא תוכל לאכול בשעריך וגו'. קרך וצאנך ותניא בפ' אלו הן הצלוקין שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה לפי שכל דבר שיאכל חוץ למקום אכילתו לא תוכל לאכול בשעריך אקרא בו:

שכו

שלא יאכל זר בשר קדשי קדשים שנאמר וכל זר לא יאכל כי קדש הם:

שכז

שלא יבדיל בחטאת העוף שנא' ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל:

שכח

שלא ליתן שמן במנחת חוטא שנ' לא יצוק עליה שמן:

שכט

שלא ליתן לבונה במנחת חוטא שנאמר ולא יתן עליה לבונה:

של

שלא לעשות שיורי מנחת חמץ שנא' לא תאפה חמץ:

שלא

שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב שנא' כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר לשלמו:

שלב

שלא להעלות קדשים בחוץ שנא' השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר שם תעלה עולתיך ושם תעשה:

שלג

שלא לשחוט קדשים בחוץ שנאמר אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו וגו' ונכרתה עונש שמענו אזהרה מניין אמר קרא ושם תעשה הוקשה עשייה להעלאה עוד למדוה בזבחים בגזירה שוה:

שלד

שלא לכתוב אש המזבח שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה:

שלה

שלא להותיר מבשר התודה עד הבקר שנא' לא יניח ממנו עד בקר וה"ה לשאר קדשים שאין מניחין אותן אחר זמן אכילתן:

שלו

שלא לאכול נותר שנא' ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הם:

שלז

שלא לאכול פיגול למדוה בגזירה שוה עון עון מנותר שם בארנו עניין פיגול בקרבנות ובמנחות ודין מחשבת שלא לשמן:

שלח

שלא לאכול בשר קדש שנטמא שנאמר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל:

שלט

שלא יאכל טמא את הקדשים שנאמר בכל קדש לא תגע אזהרה לאוכל עוד למדו אזהרה בזבחים ובמכות בגזירה שוה:

שמ

שלא לעבוד בקדשים שנא' לא תעבוד בבכור שורך:

שמא

שלא לגזוז את הקדשים שנא' ולא תגוז בכור צאנך:

שמב

שלא לאכול בשר תמים חוץ לירושלים שנא' לא תוכל לאכול בשעריך ובכורות בקרך וצאנך:

שמג

שלא לפדות בכור בהמה טהורה שנאמר אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה.

שמד

שלא לגאול מעשר בהמה שנא' לא יגאל:

שמה

שלא להמיר שנאמ' לא יחליפנו ולא ימיר שם בארנו דין תמורה:

שמו

שלא לשנות הקדשים מקדושה לקדושה שנא' בבכור לא יקדיש איש אותו:

שמז

שלא ישחט הפסח ועדיין חמץ קיים שנא' לא תשחט על חמץ דם זבחי:

שמח

שלא ילין אמורי הפסח למזבח מלהעלות עד הבקר שנא' לא ילין חלב חגי עד בקר:

שמט

שלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר תניא בפסחים לימד על חגיגת ארבעה עשר שלא להותיר עד יום השלישי וזה שנ' לבקר לבקרו של יום שני של פסח שהוא שלישי לשחיטתו:

שנ

שלא לאכול מבשר הפסח נא שנאמר לא תאכל ממנו נא:

שנא

שלא לאכול מבשר הפסח מבושל שנאמר ובשל מבשל:

שנב

שלא להוציא בשר הפסח מן החבור' שנ' לא תוציא מן הבית:

שנג

שלא יאכל משומד מן הפסח שנ' כל בן נכר לא יאכל בו שנתנכרו מעשיו:

שנד

שלא להאכיל בשר פסח לגר תושב שנאמר תושב ושכיר לא יאכל בו ותניא במכילתין תושב זה הגר:

שנה

שלא יאכל ערל בפסח שנ' וכל ערל לא יאכל בו:

שנו

שלא לשבור עצם בפסח ראשון שנא' ועצם לא תשברו בו:

שנז

שלא לשבור עצם בפסח שני שנא' ועצם לא ישברו בו:

שנח

שלא להותיר מבשר הפסח שנא' לא תותירו ממנו עד בקר:

שנט

שלא להותיר מבשר פסח שני שנא' לא ישאירו ממנו עד בקר:

שס

שלא לעלות לחג בלא קרבן שנ אמר לא יראו פני ריקם:

שסא

שלא לעזוב הלוים אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחין אותם בכל רגל ורגל שנאמ' השמר לך פן תעזוב הלוי:

שסב

שלא יגלח שער הנתק שנאמ' ואת הנתק לא יגלח:

שסג

שלא לתלוש סימני צרעת שנאמר השמר בנגע:

שסד

שלא להוסיף על המצוה שבתורה לא בתורה שבכתב ולא בתורה בעל פה שהיא פירוש והוא שיאמר שהיא תוספת מן התורה כגון שיאמר על ארבעה בתים של תפילין שיש לעשות מן התורה חמשה וכן כל כיוצא בזה שנאמר את כל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסיפו עליו:

שסה

שלא לגרוע מכל המצות האמורות בתורה כגון ארבע בתים של תפילין לעשות שלש וכן כל כיוצא בזה שנאמר לא תגרעו ממנו:‪
‬נשלמו רמזי המצות ל"ת מניינם כמניין ימות החמה

הסבר על זכויות יוצרים

ספר מצוות גדול
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il

Recent Posts

תפילה לרפואה לחולה

רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…

3 שנים ago

תפילה לפני תהילים

[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…

3 שנים ago

יסוד ושורש העבודה, ביאור בנין העתיד

א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…

3 שנים ago

יסוד ושורש העבודה, ביאור הגבולין מספר יהושע

א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…

3 שנים ago

יסוד ושורש העבודה, שער הכולל כ״א

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו…

3 שנים ago

יסוד ושורש העבודה, שער הכולל כ׳

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו…

3 שנים ago