ספר יראים קל״ב: סימן קלב (רעג)

סימן קלב (רעג)
לא תעבוט בביתו. תירא את ה' אלהיך אשר צוה בפרשת כי תצא למלחמה כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו ותנן בב"מ בהמקבל (קי"ג א') המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד ולא יכנס בביתו ליטול משכונו שנאמר בחוץ תעמוד ותניא בספרי כי תשה ברעך. אין לי אלא המלוה מניין לרבות שכר שכיר והקפת חנוני ת"ל משאת מאומה. לא תבא אל ביתו יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ ת"ל לא תבא לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד. כשהוא אומר והאיש לרבות שליח ב"ד ואם איש עני הוא אין לי אלא עני עשיר מנין ת"ל ואם איש א"כ מה ת"ל עני ממהר אני ליפרע ע"י עני יותר מן העשיר. לא תשכב בעבוטו לא תשכב ועבוטו עמך. ואמרי' בהמקבל אמר שמואל שליח בי"ד וכו' פי' בחוץ משכונו בביתו לא ובע"ח אפילו נתוחי נמי לא ומפ' למתני' הכי המלוה את חברו לא ינתחנו אלא בב"ד ולא יכנס אפילו שליח ב"ד לביתו ליטל משכונו. ואע"ג דקאמר ליה מילתיה דשמואל כתנאי כשמואל קימ"ל. ופירושו דקרא הכי כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא מלוה בביתו לעבוט בחוץ תעמוד לרבות שליח ב"ד להיות מוזהר שלא יכנס כמלוה. ואע"ג דמרבי שליח בי"ד כמלוה דוקא לענין משכון בפנים אבל בחוץ (מלוה) אסור כדרבינן לעיל ושליח ב"ד מותר וטעמא שבדבר הנראה יש לנו להעמיד חיובו:

והשתא דמלוה נתוחי נמי לא יש לנו להקשות דאמר מר בב"ק בתחלת המניח (כ"ז ב') אמר רב נחמן אפילו במקום דליכא פסידא עביד אינש דינא לנפשיה ולא אזיל גבי דינא דכיון דבדין לא ופסקינן התם כוותיה יש לומר ההוא דרב נחמן בגזלן שלא בענין מוצי' לגזול ממונו או הוציא גוזלן ולא הנגזל על הגוזלן דמי גזילתו כמלוה בההיא עביד אינש דינא לנפשיה וינתחנו שלא בב"ד אבל דברים שתורת הלואה עליהם אינו רשאי לנתחו אלא בב"ד כאשר רבינו למעלה משכוני חוץ וקרא בדבר הנזקף בהלואה מיידי כדכתיב כי תשה ברעך משאת מאומה. כדתניא בהמקבל (קט"ו א') לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר חמר ופוסק ודיין הקואו' יכול אפילו זקפן עליו במלוה ת"ל כי תשה ברעך משאת מאומה כל מאומה למדנו שלא הזהיר יוצרנו לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו שלא במלוה ובזוקף כמלוה: