ספר התרומה, פסקים ק״ד

וצריכה לחתוך צפרניה וכן הוא מנהג ונראה דהיינו טעמא משום הטיט שתחת הצפרנים אבל משום הצפורן שהוא גדול יותר מדאי חוץ לבשר ועתיד לקוצצו בלאו הכי וחוצץ אין נראה טעם זה. שהרי שערות ראשו שגדולין יותר מדאי ועומדין ליקצץ והלא אין רגילות לגלחן בשעת טבילה ועוד אמרינן במסכת מקואות ומייתי לה פרק בהמה המקשה כל ידות הכלים שעתיד לקצצן מטבילן עד מקום המדה וחכמים אומרים עד שיטבול כולו אלמא אין העודף חוצץ מיהו מורי רבי' מוקי לה בידות הכלים שהן בחליות כגון שלשלת ברז' שהוא בטבעות קטנות משום דקשיא ליה מאי טעמא דר' מאיר דאמר עד מקום מדה והלא העודף שאינו מטבי' הוא לעיקר כלי ולא באו שם מים אבל אי בחליות מיירי שפיר והא דתנן התם בסיפא שלשלת דלי גדול ד' טפחים ושל קטן עשרה מטביל עד מקום המדה ר"ט או' עד שיטבי' לכל הטבעות מכל' דת"ק סבר אינו צריך להטביל עד חצי הטבעות עד מקום שעתיד לקוצצו ומפ' מורי רבינו בטבעת של דלי שקושרין בו החב' להורידו לבור ואותו טבעת עשוי בחליות מטבעות קטנות מ"מ נראה דמנהג שחותכין הצפרנים בשעת טבילה אינו אלא מפני הטיט שתחת הצפורן דומיא דשערות ארוכות שאין מנהג לגלחן בשעת טבילה ואם כן אם אירע טבילה בחוה"מ שאז חופפת עצמה בחמין ואסור לחתוך צפרני' במועד סגי לנקר בטוב ולחצות הטיט שתחת הצפורן והבא להחמיר יחתוך צפרניה בשיניה או דרך שנוי דבמועד קטן (י"א ע"ב) אמרינן דאינו אסור אל בגנוסתרי במספרים. ושמא הוא הדין בסכין כי רגילות הוא לגלחן בסכין או שפחתה גויה מגלחם לה וכן נכון לעשות ואע"ג דאמירה לגוי שבות בהלכות מועד הכא במקום מצוה שרי ויותר טוב בענין זה משתעשה היא בעצמה.