ספר התרומה, פסקים קכ״ב

מתוך שמועה זו היה אומר מו' רבינו רגיל להקרות הגט קודם הנתינה כדאמר אמימר פרק המביא שני. צריך לאקרוייה לגיטא והיינו קודם נתינה גבי אמר לה הרי זה גיטך וחזר ואמר לה שטר פסים הוא מגורשת. ופריך לבתר דקריוה היכי אמר לה. ומשני לבתר דקריוה עייליה לבי ידיה. וגם צריך להקרות הגט לאחר נתינה דילמא לאחר קריאה ראשונה לפני הנתינה עייליה לבי ידיה וחלפיה כדמפרש פרק האשה רבה כדפי' לעיל. אמנם אם קריוה לפני נתינה וראו עדים שזהו הגט שלה סגי בהכי.  

אמר אמימר משמיה דרב דימי מנהרדעא הני בי תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למקרייה. מיתיבי הרי זה גיטך נטלתו וזרקתו לאור או לכל דבר האבד וחזר ואמר לה שטר פסי' הו' שטר אמנה הוא מגורשת לא כל הימנו לאוסרה עליו ואי אמרת צריכי למקריה בתר דקריוה מי מצי אמר הכי לא צריכה דלבתר דקריו' עייליה לבי ידיה ואפקיה. מהו דתימא חלופי חלפיה. קמ"ל. מכאן או' רבינו דצריך לקרות הגט קודם הנתינה מדפריך לבתר דקריוה מי מצי למימר שטר פסים הוא. וגם לא קריוה הגט פסול. מדלא מתרץ הכא במאי עסיקי' דלא קראה ש"מ דאז לא תהיה מגורשת. והא דלא חשיב לה בהדי שלשה גיטין פסולין משום דבהנהו או תצא אם נשאת בו או לא תצא דבהכי פלוגתא בפרק בתרא. אבל בהך דלא קריוה הוי אפכא. אמנם יש לומר דדוקא הכא פסול. דכיון דאמר שטר פסים הוא אי לא קריוה ניכרין דבריו שאינו גט. אבל בעלמא שלא אמר רק הרי זה גיטך אפי' לא קריוה הגט כשר בדיעבד. ותנשא בו. אפי' הכי פי' מורי רבינו דבעלמא נמי אי לא קראה קודם נתינה יהא פסול לינשא בו. וא"ת והא תנן בהזורק (פ"ו ע"ב) ומייתי לה בהאשה רבה (יבמות צ"א ע"ב) כתב גט לאי' ושובר לאשה וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאי'. ולאחר זמן גט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. ופריך מאי הוה ליה למיעבד. ומשני אבעי ליה למקרייה גיטא. והשתא אי לא קריוה תחלה. מאי איריא שנמצא הגט ביד האשה. אפילו נשרף מיד לאחר נתינה ואין ידוע מה היה פסול. כדפרישי' לעיל. וי"ל דמשום דלא קריוה דרכים האלו בה ממזר מיד מזה ומזה. אי נמי התם מיירי בדקריוה תחלה לגיטה והדר עייליה לבי ידיה. ומשום דדילמא חלפיה הוה ליה למקריי' תו עד לאחר נתינה ואע"פ כן אם לא אקראי אחר נתינה בשביל כך לא נאסרה אותה מלינשא כמו אם לא קריוה קודם נתינה שהרי כי א"ל שטר פסים קאמר מגורשת לא כל הימנו לאוסר'. ועל כרחך לא מיירי בלא קריוה לאחר נתינה. דאי קריוה לאחר נתינה מי מצי א"ל שטר פסים הוא. ושמא אפי' לכתחלה אין צריך לקרותו לאחר נתינה דלא ניחו' לנתחלף. אבל במקום שברור שנתחלף שנמצא גט ביד האיש או שובר ביד האשה תצא מזה ומזה וממזר מהם כיון שבא הדבר לידי קלקול בדבר שהיתה יכולה לתקן כדאמרינן גבי הכונס יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת איילונית תצא מזה ומזה. וכל העריות שאמרו צרותיהן מותרות. הלכו ונשאו ונמצאו אלו איילונית תצא וממזר מזה ומזה ומוקי טעמא פ' האשה רבה משום דבעיא ליה לאמתוני. ולא מצינו בשום מקום שתהא אסורה לינשא עד שתתברר שאינה איילונית.