א
דרש אמימ' הלכתא בין כבד' בין כחלא אם הם תותי בישרא כשצולים אותם בשפוד מותר אפילו לכתחלה אבל אם הם בשפוד עילוי בשרא לכתחלה אסור דיעבד שרי בכבדא משום דאע"פ שיש בו רוב דם מכל מקום משרק שריק. ובכחלא אע"פ שהחלב הנוטף ממנה סריך קצת על הבשר כיון דחלב שחוטה דרבנן הוא ומותר והני מילי לדידהו שהתנורי' שלהם פיהם למעלה והיה השפוד זקוף אבל לדידן השפודין הם מושכבים ופעמים כי ראש א' עליון ופעמים שהוא תחתון. ולכך לעולם לכתחלה אסור לצלות בשפוד לא כחל ולא כבד עם בשר ובדיעבד שרי.
ב
אמר חזקיה משמיה דאביי הלכתא דגים שעלו בקערה והאחד רותח או הדגים או הקערה מותר לאוכלן בכותח שיש בו חלב משום נותן טעם בר נותן טעם שני פעמים נבלע הדם /הטעם/ ונפלט קודם שיכנס האיסור חד בקערה ומשם בדגים ואין עוד טעמו הנפלט חשוב נותן טעם. ולכך מותר לאוכלן בחלב. צנון שחתכו בסכין אסור לאוכלו בכותח מ"ט אגב חורפיה דצנון בלע. ופי' רש"י לשון אחר חריפות של צנון בלע מפליט עיקר טעם בשר הבלוע בסכין ונבלע בצנון ואינו קרוי נותן טעם בר נותן טעם. ולשון שני פירש משום שהסכין אינו מקונח היטב והשמנונית הוא בעין נדבק בדופני הסכין. ומן הדין לא היה צריך רק הדחה כיון שאינו רותח אלא אגב חורפיה דצנון בלע טובא.
ספר התרומה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…