ספר התרומה, פסקים מ״ז

אמר רב אשי בשר כיון שנתעלם מן העין אסור פירוש אפילו במקום שרוב טבחים מישראל משום דאיכא למיחש שמא העורבים מביאים הבשר שם ממקום רחוק ממקום שרוב הטבחים עכו"ם ואותה שהניח שם לקחו העורבים ופריך ורב היכי אכיל בשרא ומשני דלא עלים עיניה או דאיכא סימנא ואו' רבינו יעקב מכל מקום דאין הלכה כרב דאמר בשר שנתעלם מן העין והניחה אפי' בביתו אסור משום דשמא העורבים לקחוה דרך פתח הבית או דרך חלון והביאו אחרת דמדקאמר רב היכי אכיל בשרא ולא קאמר ואנן היכי אכלינן בשרא ש"מ דלדידן אתי ליה שפיר וכן (י"א ע"ב) פרק קמא ורבי מאיר היכי אכיל בשרא כיון דחייש למיעוטא ניחוש שמא במקום סכין נקב הוה ש"מ דלדידן אתי ליה שפיר דלא חיישינן למיעוט אם כן אין הלכה כרבי מאיר וכן משמע (כ"ד) פרק אלו מציאות דאין הלכה כרב דקאמר ר' חנינא מצא גדי שחוט בין טברי' לצפורי והתירוהו לו א"ר אמי התירוהו לו משום מציאה כרבי שמעון בן אלעזר וגם התירוהו משום שחיטה כרבי יוסי בנו של רבי יוסי הגלילי דאמר גבי הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן שחוטין דשרו וקאמר מדהתירו לו משום שחיטה אם כן רוב ישראל הוו התם ומכל מקום היכי ניחא הלא בשר שנתעלם מן העין אסור לית להו דרב דאסר ולעיל (שם) מינה דקאמר ההוא דאמר דשקל בשרא ושדא בציניתא דבי בר מריון אתא לקמיה דאביי אמר ליה זיל שקול לנפשך ופריך והא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור והשתא מאי פריכא מרב על אביי כיון דאין הלכה כרב ויש ספרי' דגרסי אתא לקמיה דרב השתא פריך מרב ארב וצריך עיון בירושלמי פרק אין מעמידין אי גריס רב ואפילו לגירסת הספרים דאביי פריך שפיר והא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור ואפילו מאן דפליג על רב ושרי הני מילי כשמצאה במקום שהניחה אבל הכא שהביאה עורב ואינו יודע מהיכן מודו דאסור דאימר ממקום שרוב טבחי גוים הביא אותה. הלכך אם הניח חתיכת בשר והלך לשוק וחזר ומצאה במקום שהניחה אין חוששין שמא החליפו עורב ומותרת אף על פי שאינו מכירה אבל כשחזר ומצאה במקום אחר יש לחוש לחילוף העורב עד שיהיה לו בה סימן או יכירנה בטביעת עין ואם הניחה בשוק בין העכו"ם או אפילו מצאה במקום שהניחה אסורה אם אין מכירה בסימן או בטביעת עין וכן אם שולח ביד נכרי הדין כן וכן רבה בר בר חנה מחתך לה אתלת קרנאתא ומשדר לה ביד עכו"ם וכן אמר רב בפ' (ל"ט) אין מעמידין בחותם אחד אסור.