ספר התרומה, פסקים ל״א

הלכך אם ביצים של עוף טמא נתבשלו עם ביצים טהורים או עם דבר היתר אין להתיר ולסמוך על לשון בני אדם דאמרי כמיא דביעי בעלמא שאין בהם טעם דהא מקשי עלה ותירץ ואשנויי לא נסמוך וגם רב נחמן אמר דבריו סתם ביצה בס' ולא פירש אי בטמאה או דאית בה אפרוח ואפי' למאן דאמר דשרי היינו כשהיא בקליפה אבל בלא קליפה מודה דיהיב טעמא ואם יש דם או אפרוח בביצה טהורה אז ודאי נותנת טעם וצריך ששים ממה שנתבשל עמה. וברייתא דהכא תניא גיעולי ביצים מותרין מפרש בתשובות הגאונים בענין אחר כגון שהכה על התרנגולת ויצתה הביצה ממנה ואשמועי' אף על גב דיצתה הביצה קודם זמנה אין בה איסור אבר מן החי והשתא נמי אתי שפיר דמיירי באיסור ביצה עצמה דומיא דסיפא ביצים מוזרות נפש היפה תאכלם מיהו בירושלמי משמע קצת כפי' רש"י דברייתא דגעולי ביצים מיירי בביצים טמאים שנתבשלו עם בצים טהורים דאמרינן במסכת תרומות פרק בצל אמר רבי זעירא הדא דאת אמר דמותרות הוא ששלקן בקליפיהן אבל קלופות עם שאינן קלופות צריכות שעור אחר אלמא מיירי בנתינת טעם של טמאה בטהורה מיהו יש אחרי כן בירושלמי שורו עבר ולא יגעיל. משמע פירוש השני שמדמה געולי ביצים דברייתא דמיירי קודם זמנה יצתה לפסוק שאומר שורו בשיעבר הפרה לא יגעיל שכבת זרע בחנם או שמא שום אדם כתבו בירושלמי על פי תשובת הגאונים.