ספר התרומה, סימנים ל״ה

דין שרביטי קושש של פולין או של פוייש שנתבשלו ונמצא תולע באחת מהן השרביט שנמצא בה תולע זורק לחוץ והשאר יש אוסרים אפילו ע"י ששים של היתר שיש במחבת וכן דגים קטנים שנתבשלו ונמצא אחד מהם דג טמא זורקו לחוץ והשאר יש אוסרים אפילו ע"י ששים ולכך טוב להמתין עד שיצטננו קודם שיוציאם מן המים שנתבשלו שם או ישים מים צוננין עמהם לצננן תחלה אמנם נ"ל דשרביטי' ודגים קטנים יש להתיר כיון שמער' לבסוף כל המים לחוץ א"כ העשרים או הל' שנאסרו כב' בטלים ברוב שנשארו ואין חוזרין ואוסרים השאר שבמחבת אע"פ שנוגעים בהם חמין לפי שאיסור הנבלע אינו חוזר ונפלט ביבש אלא ע"י מים עמהם ולכך בעינן ניער וכסה גבי טפת חלב וגם קליפה שנשארה אינה חוזרת ואוסרת קליפה אחרת סמוך לה וכן לעולם ואע"פ שטעם גופו נפלט נבלע דבר בסמוך לו כמו חם בתוך חם אפי' בלא מים מכל מקום האיסור הנבלע בו ממקום אחר אינו נפלט בלא מים וא"כ אע"פ שהחתיכ' עצמה נעשית נבילה מ"מ לא יהא טפל חמור מן העיקר וכיון שאינה אסורים רק העשרים הרי הם בטלין בשאר שבמחב' שהם רוב שאינו מכיר איזה הם ולא שייך לומר בריה לא בטלה אלא בדבר שאסור מחמת עצמו בלא בליעת איסור ממקום אחר אבל גבי ביצים אסור הכל דאין רגילות לבשל בצים יחד כ"כ שיהו שלשים או מ' שנאסרו בטלים בשאר שיהיה עוד רוב של היתר.