ספר העיתים קל״ח

ועומדין בתפלה ומתפללין ז' ברכות ובסדור מר רב עמרם כתב הכי דבין בערבית בין בשחרית בין במנחה מזכירין במגן כך ורצה והנחיל לבניהם שבתות למנוחה למען שמו באהבה מלך עוזר ומושיע ומגן בא"י מגן אברהם, והא מילתא דכתב מר רב עמרם גאון אנן לעניות דעתן חזי לן דהא מילתא לאו דסמכא היא וליתא כל עיקר דמה ענין להזכיר של שבת בברכת אבות ולא בשאר חמש ברכות אחרות ועוד דלא אשכחן דאמור רבנן למדכורי של שבת באבות וגבורות וקדושת השם ולא בשלש אחרונות וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו וכבר פירשנו זה בהלכות ברכות לכן לא הוצרכנו להאריך כאן, ואומר אבות וגבורות וקדושת השם ואח"כ אומר של שבת ויש נוהגין לומר אתה קדשת ויש שנהגו לומר ומאהבתך והכי דוקא וכן כתבו רבוותא בחבוריהן ומאהבתך ואע"ג דמאן דאמר הכי ומ"ד הכי יצא י"ח קרוב להיות ומאהבתך חובה יותר מאתה קדשת מפני שהוזכר ומאהבתך בתוספתא שכך שנוי בתוספתות דבי ר' חייא בפ"ג במס' ברכות אמר ר' אלעזר בר' צדוק אבא היה מתפלל תפלה קצרה בלילי שבתות ומאהבתך ד"א שאהבת את ישראל עמך ומחמלתך מלכנו שחמלת על בני בריתך נתת לנו ד"א, את יום השביעי הגדול והקדוש הזה באהבה וכו' ועל הכוס הוא אומר ברוך אשר קידש את יום השבת ואינו חותם. ואע"ג דלית הלכתא כר' צדוק בחתימות הכוס מ"מ מיתחזי לן מכלל הברייתא לפי צרכנו דמנהגא בימי חכמים למימר בלילי שבת ומאהבתך, ובשאלות למר רב נטרונאי נמי וששאלתם תפילת של שבת של ערבית ושל מנחה אם אומרן תפילה אחת כשם שאנו מתפללין ביוה"כ ובימים טובים יצא י"ח או לא כך מנהג זה בשתי ישיבות ובבית רבינו שבבבל בערבית אומר ומאהבתך ובשחרית אומר ישמח משה ובמנחה אתה אחד ושמך אחד ואם טעה בשבת בין בערבית בין בשחרית בין במנחה ופתח באתה חונן גומר אותה ברכה וחוזר ואומר של שבת דאמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה איבעיא לן בני בי רב דטעו ומתחלי בתפלת חול בשבת מהו לגומרה אמר לן גומר אותה ברכה וחוזר לתפילת שבת: