ספר החינוך ת״א

מִצְוַת תְּמִידִין בְּכָל יוֹם – שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּקְרִיבוּ עַל יְדֵי מְשָׁרְתֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם הַכֹּהֲנִים שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה בְּכָל יוֹם, הָאֶחָד בַּבֹּקֶר וְהַשֵּׁנִי בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי וְגוֹ'. שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. וּמִכָּל מָקוֹם, עִקַּר הָאַזְהָרָה לְבֵית דִּין, כְּלוֹמַר, הַחֲכָמִים מוֹרֵי הַתּוֹרָה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כִּי עֲלֵיהֶם מֻטֶּלֶת מְלֶאכֶת הַצִּבּוּר, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי כאן) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, אַזְהָרָה לְבֵית דִּין.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת הַקָּרְבָּנוֹת כָּתַבְתִּי בְּמִצְוַת הַמִּקְדָּשׁ בְּסֵדֶר וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (מצוה צה) מָה שֶׁעָלָה עַל רוּחִי בִּפְשַׁט הָעִנְיָן, וְאַחַר אוֹתָם הַטְּעָמִים, אֲנִי מַמְשִׁיךְ גַּם כֵּן טַעַם הַתְּמִידִין לוֹמַר, שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בַּעֲבוֹדָה זוֹ הַתְּמִידִית שֶׁהִיא פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם בִּזְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וּבִנְטוֹתוֹ לָעֶרֶב, לְמַעַן נִתְעוֹרֵר מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, וְנָשִׁים כָּל לִבֵּנוּ וְכָל מַחְשְׁבוֹתֵינוּ לְדָבְקָה בַּשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַרְנוּ כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁהָאָדָם נִפְעָל וְטִבְעוֹ מִתְעוֹרֵר לְפִי עֵסֶק מַעֲשֵׂהוּ, וְלָכֵן בִּהְיוֹת הָאָדָם נָכוֹן בְּטִבְעוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן לוֹ מָזוֹן פַּעֲמַיִם, עֶרֶב וָבֹקֶר, נִצְטַוָּה שֶׁיָּשִׂים מְגַמָּתוֹ וְעִסְקוֹ בְּעֵסֶק עֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ גַּם כֵּן שְׁתֵּי פְּעָמִים לְבַל תִּהְיֶה עֲבוֹדַת הָעֶבֶד לְעַצְמוֹ יְתֵרָה עַל עֲבוֹדָתוֹ לְרַבּוֹ, וְכָל זֶה לָמָּה? כְּדֵי לְעוֹרֵר רוּחוֹ וְחֶפְצוֹ תָּמִיד לִזְכֹּר אֶת בּוֹרְאוֹ, וּבְכֵן יַכְשִׁיר מַעֲשָׂיו וְיִתְבָּרֵךְ מִמֶּנּוּ, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי כאן) אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי, כְּלוֹמַר שֶׁכָּל חֵלֶק גָּבוֹהַּ מִכָּל קָרְבָּן אֵינוֹ, רַק חֶפְצוֹ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָשָׂה הָעֶבֶד מָה שֶׁצִּוָּהוּ רַבּוֹ, לְמַעַן יִכְשַׁר לִזְכּוֹת בְּטוּבוֹ בָּרוּךְ הוּא.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כח, א) שֶׁזְּמַן שְׁחִיטָתָן שֶׁל תְּמִידִין הוּא הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד שֶׁל בֹּקֶר קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה חַמָּה, מִשֶּׁיֵּאוֹר כָּל פְּנֵי מִזְרָח. וּפַעַם אַחַת דָּחֲקָה שָׁעָה אֶת הַצִּבּוּר (עדויות ו, א) בְּבַיִת שֵׁנִי, וְהִקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם. וְהַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם (פסחים נח, א) מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה, עַד סוֹף הַיּוֹם זֶהוּ זְמַנּוֹ, אֲבָל הָיוּ שׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ לְעוֹלָם בִּשְׁמֹנֶה שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְקָרֵב בְּתֵשַׁע וּמֶחְצָה. וּשְׁתֵּי שָׁעוֹת אֵלּוּ שֶׁמְּאַחֲרִין אוֹתוֹ הָיָה כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבְּנוֹת הַיְּחִידִים אוֹ שֶׁל צִבּוּר בֵּינְתַיִם, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהַקְרִיב קָרְבָּן אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּכְמַעֲשֵׂה תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה מַעֲשֶׂה תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם, אֶלָּא שֶׁאוֹתוֹ שֶׁל שַׁחַר נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית שֶׁל בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מִזְרָחִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת תָּמִיד וּבְפֶרֶק שֵׁנִי מִיּוֹמָא [הלכות תמידין פרק א].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן הַבַּיִת, וְהִיא מִן הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן מֻטָּלוֹת עַל הַצִּבּוּר, וְיוֹתֵר עַל הַכֹּהֲנִים. וְאִם שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם יִתְרַשְּׁלוּ בָּהּ שֶׁלֹּא לְהַקְרִיבָם בְּכָל יוֹם בִּטְּלוּ עֲשֵׂה זֶה, וְהַשְּׁגָגָה נִתְלֵית עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּוֹדְעִים בַּדָּבָר אִם יֵשׁ כֹּחַ בְּיָדָם לְתַקֵּן בְּשׁוּם צַד. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בסוף ספר המצוות בד"ה ואתה אם תבין) חָשַׁב בְּחֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת שְׁנֵי תְּמִידִין לִשְׁתֵּי מִצְוֹת עֲשֵׂה, לְפִי שֶׁהֵן מִצְוַת שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וּזְמַנָּהּ שֶׁל זוֹ לֹא זְמַנָּהּ שֶׁל זוֹ.