ספר החינוך תקפ״ב

מִצְוָה שֶׁיִּשְׂמַח הֶחָתָן עִם אִשְׁתּוֹ שָׁנָה אַחַת – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ שֶׁיִּשְׂמַח הֶחָתָן עִם אִשְׁתּוֹ שָׁנָה אַחַת, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יִסַּע חוּץ לָעִיר לָצֵאת לְמִלְחָמָה וְלֹא לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים לָשֶׁבֶת זוּלָתָהּ יָמִים רַבִּים, אֶלָּא יֵשֵׁב עִמָּהּ שָׁנָה שְׁלֵמָה מִיּוֹם הַנִּשּׂוּאִין, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כד ה) נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כִּי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא עָלָה בְּמַחְשָׁבָה לְפָנָיו לִבְרֹאת הָעוֹלָם, וְחֶפְצוֹ שֶׁיִּתְיַשֵּׁב בִּבְרִיּוֹת טוֹבוֹת הַנּוֹלָדוֹת מִזָּכָר וּנְקֵבָה, שֶׁיִּזְדַּוְּגוּ בְּהֶכְשֵׁר, כִּי הַזְּנוּת תּוֹעֵבָה הִיא לְפָנָיו, עַל כֵּן גָּזַר עָלֵינוּ הָעָם אֲשֶׁר בָּחַר לִהְיוֹת נִקְרָא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֵּשֵׁב עִם הָאִשָּׁה הַמְיֻחֶדֶת לָנוּ לְהָקִים זֶרַע שָׁנָה שְׁלֵמָה, מֵעֵת שֶׁנִּשָּׂא אוֹתָהּ, כְּדֵי לְהַרְגִּיל הַטֶּבַע עִמָּהּ וּלְהִדָּבֵק הָרָצוֹן אֶצְלָהּ וּלְהַכְנִיס צִיּוּרָהּ וְכָל פָּעֳלָהּ בַּלֵּב, עַד שֶׁיָּבוֹא אֵצֶל הַטֶּבַע כָּל מַעֲשֵׂה אִשָּׁה אַחֶרֶת וְכָל עִנְיָנֶיהָ דֶּרֶךְ זָרוּת, כִּי כָּל טֶבַע בָּרֹב יְבַקֵּשׁ וְיֶאֱהַב מָה שֶׁרָגִיל בּוֹ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַרְחִיק הָאָדָם דַּרְכּוֹ מֵאִשָּׁה זָרָה, וְיַפְנֶה אֶל הָאִשָּׁה הָרְאוּיָה לוֹ מַחְשַׁבְתּוֹ, וְיֻכְשְׁרוּ הַוְּלָדִים שֶׁתֵּלֵד לוֹ, וְיִהְיֶה הָעוֹלָם מַעֲלֶה חֵן לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מד, א), שֶׁאֶחָד הַנּוֹשֵׂא אֶת הַבְּתוּלָה, אוֹ אֶת הָאַלְמָנָה, אוֹ אֶת הַיְּבָמָה חַיָּב בָּזֶה, שֶׁכֻּלָּן רְאוּיִין לְכָךְ לְפִי הַטַּעַם הַנִּזְכָּר, אֲבָל לֹא הַמַּחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה שם רמב"ם מלכים פ"ז הי"א), שֶׁכָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֵינוֹ יוֹצֵא לְמִלְחָמָה וְאַף לֹא מְסַפֵּק מַיִם וּמָזוֹן לְאֶחָיו שֶׁהֵם בַּמִּלְחָמָה, וְלֹא נוֹתֵן לְפַסֵּי הָעִיר, וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו שׁוּם דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר, כְּלוֹמַר לֹא לְצָרְכֵי הַמִּלְחָמָה, וְלֹא לְצָרְכֵי הָעִיר. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מִסּוֹטָה.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן הַבַּיִת, לְעִנְיַן שֶׁאֵין בְּנֵי הָעִיר מַכְרִיחִין אוֹתוֹ לַמִּלְחָמָה, כִּי אָז הָיִינוּ נִלְחָמִים לִפְעָמִים. וּלְעִנְיָן שֶׁרָאוּי לְכָל אָדָם לְשַׂמְּחָהּ וְלֵשֵׁב עִמָּהּ שָׁנָה אַחַת, נוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וּפֵרֵשׁ מִמֶּנָּה תּוֹךְ שָׁנָה לַעֲמֹד זוּלָתָהּ יָמִים רַבִּים, וַאֲפִלּוּ בִּמְחִילָתָהּ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה. וּמִכָּל מָקוֹם הָרוֹצֶה לָצֵאת לִדְבַר מִצְוָה אוֹ לִשְׂמֹחַ עִם רֵעָיו עַל דַּעַת שֶׁיָּשׁוּב לְיָמִים מוּעָטִים בְּשִׂמְחָה, מִן הַדּוֹמֶה שֶׁאֵין בָּזֶה בִּטּוּל הַמִּצְוָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבִּמְחִילָתָהּ מֻתָּר (עי, שו"ע אבהע"ז סי' סד ס"א ובבית שמואל וחלקת מחוקק שם).