ספר החינוך תע״ט

מִצְוַת צְדָקָה – לַעֲשׂוֹת צְדָקָה עִם הַצָּרִיךְ אֵלֶיהָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב. כְּלוֹמַר, שֶׁנִּתֵּן מִמָּמוֹנֵנוּ לְמִי שֶׁיֶּחְסַר לוֹ, וּלְחַזֵּק הֶעָנִי בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְמִחְיָתוֹ בְּכָל יְכָלְתֵּנוּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טו ח) פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ לא, א) אֲפִלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים, וְעוֹד נֶאֱמַר (ויקרא כה, לה) וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ, וְאָמַר עוֹד (שם לו) וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְתִּי בְּמִשְׁפָּטִים בְּמִצְוַת הַלְוָאָה לֶעָנִי בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ, מָה שֶׁיָּדַעְתִּי.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב י ב) שֶׁעִקַּר מִצְוָה זוֹ לִתֵּן הַצְּדָקָה לְיַד גַּבַּאי שֶׁיִּתְּנֶנָּה לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ הַמְקַבֵּל כְּשֶׁהוּא מְקַבְּלָהּ מִיָּד הַנּוֹתְנָהּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְאֶנּוּ, וְגַם הַנּוֹתֵן לֹא יְבַיְּשֶׁנּוּ עָלֶיהָ לְעוֹלָם, שֶׁזֶּה אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְמִי נוֹתְנָהּ, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי מְקַבְּלָהּ.

וְאַתָּה בְּנִי, אַל תַּחְשֹׁב שֶׁעִנְיַן מִצְוַת הַצְּדָקָה לֹא יִהְיֶה רַק בְּעָנִי אֲשֶׁר אֵין לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה, כִּי אַף בַּעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים גַּם כֵּן תִּתְקַיֵּם מִצְוַת הַצְּדָקָה לִפְעָמִים, כְּגוֹן עָשִׁיר שֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְצָרִיךְ לִלְווֹת, וַאֲפִלּוּ בְּעָשִׁיר שֶׁהוּא בְּעִירוֹ וּבִמְקוֹם מַכִּירָיו פְּעָמִים שֶׁיִּצְטָרֵךְ מִפְּנֵי חֹלִי אוֹ מִפְּנֵי שׁוּם מִקְרֶה אַחֵר לְדָבָר אֶחָד שֶׁהוּא בְּיָדְךָ וְלֹא יִמְצָא מִמֶּנּוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, גַּם זֶה בִּכְלַל מִצְוַת הַצְּדָקָה הוּא בְּלִי סָפֵק, כִּי הַתּוֹרָה תִּבְחַר לְעוֹלָם בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, וּתְצַוֶּה אוֹתָנוּ לְהַשְׁלִים רְצוֹן הַנִּבְרָאִים בְּנֵי בְּרִית בַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדֵנוּ. וּכְלַל הָעִנְיָן, שֶׁכָּל הַמְהַנֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּמָמוֹן בֵּין בְּמַאֲכָל אוֹ בִּשְׁאָר צְרָכָיו אוֹ אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים טוֹבִים, דְּבָרִים נִחוּמִים (ב"ב ט ב), בִּכְלַל מִצְוַת הַצְּדָקָה הִיא וּשְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד. וְיִכָּנְסוּ דְּבָרַי בְּאָזְנֶיךָ, כִּי טוֹבִים הֵמָּה בְּאֹזֶן תִּבְחַן מִלִּים.

וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות סז, ב) שֶׁעָנִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח מַעֲרִימִין עָלָיו וְנוֹתְנִין לוֹ לְשֵׁם הַלְוָאָה, וְאַחַר כָּךְ אֵין שׁוֹאֲלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, אֲבָל עָשִׁיר הַמְסַגֵּף עַצְמוֹ וְעֵינוֹ רָעָה בְּמָמוֹנוֹ אֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) דֵּי מַחְסֹרוֹ אַתָּה מְצֻוֶּה לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, אֲבָל אֵין אַתָּה מְצֻוֶּה לְהַעֲשִׁירוֹ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מתנות עניים ט, ג) כִּי מֵעוֹלָם לֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע עִיר שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם קֻפָּה שֶׁל צְדָקָה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גיטין ז, ב) שֶׁאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה חַיָּב לַעֲשׂוֹת צְדָקָה אִם יִמְצָא לְמַטָּה מִמֶּנּוּ שֶׁצָּרִיךְ לָהּ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה לוג) שֶׁאֵין שׁוּם אָדָם בָּא לַעֲנִיּוּת לְעוֹלָם בִּשְׁבִיל רִבּוּי הַצְּדָקָה שֶׁיַּעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו לב יז) וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם. וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם א, כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בִּמְקוֹמוֹת בַּתַּלְמוּד בְּפִזּוּר, וְרֻבָּם בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת (פרק שישי) וּבְבָבָא בָּתְרָא [פ"א].

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא עָשָׂה צְדָקָה בְּעֵת שֶׁנִּשְׁאַל עָלֶיהָ אוֹ שֶׁרָאָה שֶׁצָּרִיךְ הַדָּבָר וְיֵשׁ יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה.