ספר החינוך תכ״ה

מִצְוַת הֲרִיגַת שִׁבְעָה עֲמָמִין – לַהֲרֹג שִׁבְעָה עֲמָמִים הַמַּחְזִיקִין בְּאַרְצֵנוּ טֶרֶם כָּבַשְׁנוּ אוֹתָהּ מֵהֶם. וְהֵם הַכְּנַעֲנִי, וְהָאֱמוֹרִי וְכוּ' וּלְאַבְּדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָאֵם, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (דברים ז ב) הַחֵרֶם תַּחֲרִים אוֹתָם, וְנִכְפְּלָה הַמִּצְוָה בְּסֵדֶר שֹׁפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כ יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְגוֹ'.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁאֵלּוּ הַשִּׁבְעָה עֲמָמִים הֵם שֶׁהֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכָל תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם אֲשֶׁר שָׂנֵא, וְעַל כֵּן בִּהְיוֹתָם עִקַּר עֲבוֹדָה זָרָה וִיסוֹדָהּ הָרִאשׁוֹן נִצְטַוִּינוּ עֲלֵיהֶם לִמְחוֹתָם וּלְאַבְּדָם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, לֹא יִזָּכְרוּ וְלֹא יִפָּקְדוּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, וּבְמִצְוָתֵנוּ זֹאת עֲלֵיהֶם לְהַחְרִימָם יִמָּצֵא לָנוּ תּוֹעֶלֶת, שֶׁנְּאַבֵּד זִכְרָם מִן הָעוֹלָם, וְלֹא נִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְגַם יֵשׁ לָנוּ לִקַּח מוּסָר בָּזֶה, שֶׁלֹּא נִפְנֶה אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה, כִּי בְּרָדְפֵנוּ אַחַר כָּל אִישׁ מֵהַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת לְהָרְגוֹ עַל הִתְעַסְּקָם בַּעֲבוֹדָה זָרָה, לֹא יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂיהֶם בְּשׁוּם פָּנִים.

וְאֵין לִשְׁאֹל כְּלָל לָמָּה נִבְרְאוּ הָאֻמּוֹת הָרָעוֹת אֵלּוּ אַחַר שֶׁסּוֹפָן לֵאָבֵד לְגַמְרֵי מִן הָעוֹלָם (עי' בפירוש המשנה להרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים), כִּי כְּבָר יָדַעְנוּ שֶׁרְשׁוּת נְתוּנָה בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת טוֹב אוֹ רַע, וְשֶׁלֹּא יַכְרִיחַ הַשֵּׁם אֶת הָאָדָם עַל אֶחָד מֵהֶם, וְאַחַר שֶׁכֵּן נֹאמַר, כִּי שִׁבְעָה עֲמָמִים אֵלּוּ, קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם וְהִרְשִׁיעוּ, עַד שֶׁנִּתְחַיְּבוּ כֻּלָּן אֲבַדּוֹן וָמָוֶת, וּבִתְחִלַּת הַבְּרִיאָה, הָיוּ רְאוּיִים גַּם לְטוֹבָה. וְאֶל הַטַּעַם הַזֶּה נִסְמֹךְ מִצְוַת כִּלְיוֹן עֲמָלֵק שֶׁבְּסֵדֶר כִּי תֵצֵא, בְּסוֹף מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁבַּסֵּדֶר (מצוה תרד). וְאִם נַחְפֹּץ נֹאמַר עוֹד כִּי אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה לָהֶם בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים שְׁעַת הַכֹּשֶׁר, וּמִפְּנֵי אוֹתָהּ הַשָּׁעָה זָכוּ לְהִבָּרְאוֹת, אוֹ אוּלַי נֹאמַר שֶׁיָּצָא מִבֵּין כֻּלָּם אָדָם אֶחָד הָגוּן וּבִשְׁבִילוֹ זָכוּ לְהִבָּרְאוֹת, וּכְעִנְיָן שֶׁמָּצִינוּ חָכָם אֶחָד שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז י, ב) שֶׁהָיָה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל עֲמָלֵק וְהוּא אַנְטוֹנִינוּס, וְאֵין מִן הַנִּמְנָע אֵצֶל הַבּוֹרֵא לִבְרֹאת כַּמָּה בְּנֵי אָדָם בִּשְׁבִיל אֶחָד, כִּי הוּא בָּרוּךְ הוּא לֹא יִרְאֶה עָמָל בְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ עֲשֹׂהוּ, בְּהַנָּחַת חֶפְצוֹ יַעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר חָפֵץ, וְהוּא בָּרוּךְ הוּא הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂינוּ, יוֹדֵעַ מָה צֹרֶךְ לַאֲחֵרִים אֶל הָאֶחָד הַמְיֻחָד כִּי יִבָּרְאוּ כֻּלָּם בִּשְׁבִילוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כ, ב רמב"ם מלכים פ"ה הל' א ב) שֶׁאֵין מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִלְחָם תְּחִלָּה אֶלָּא מִלְחֶמֶת מִצְוָה, שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין הַנִּזְכָּרִים, וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וּמִלְחֶמֶת עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל מִצַּר שֶׁבָּא עֲלֵיהֶם, וּבְמִלְחָמוֹת אֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לִטֹּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בְּיָדֵינוּ לְהָרְגָם. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ספר המצות עשה קפז) אוּלַי חוֹשֵׁב יַחְשֹׁב שֶׁזּוֹ מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת אַחַר שֶׁשִּׁבְעָה עֲמָמִין כְּבָר אָבְדוּ, וְזֶה אָמְנָם יַחְשְׁבֵהוּ מִי שֶׁלֹּא יָבִין עִנְיַן נוֹהֵג לְדוֹרוֹת וְאֵינוֹ נוֹהֵג לְדוֹרוֹת, וּכְלַל דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁיֵּשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָּל מִצְוָה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה עֲשִׂיָּתָהּ נֶעְדֶּרֶת מֵחֲמַת שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ, כְּגוֹן מִצְוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא אַחַר כֵּן בָּאָרֶץ, וְכֵן מִצְוַת הֲסָבַת נַחֲלָה שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁהָיוּ בְּחִלּוּק הָאָרֶץ בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ, כְּגוֹן אֵלּוּ הֵן שֶׁנִּקְרָאוֹת אֵינָן נוֹהֲגוֹת לַדּוֹרוֹת, אֲבָל כָּל מִצְוָה שֶׁהִיא נֶעְדֶּרֶת מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת שֶׁאֵינָהּ נִמְצֵאת לָנוּ שֶׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹתָהּ, אֲבָל לֹא שֶׁהַכָּתוּב יִתְלֶה אוֹתָהּ בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים, כְּגוֹן זוֹ שֶׁל אָבְדַן שִׁבְעָה עֲמָמִים וַעֲמָלֵק, שֶׁהַכָּתוּב צִוָּנוּ לִמְחוֹת שְׁמָם וּלְאַבְּדָם לְעוֹלָם בְּכָל דּוֹר וְדוֹר שֶׁנִּמְצָאִים, וְאַף כִּי כְּבָר עָשִׂינוּ בָּהֶם הַמְּחֻיָּב עַל יְדֵי דָּוִד מַלְכֵּנוּ שֶׁהִשְׁחִיתָם כֻּלָּם עַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם רַק מְתֵי מִסְפָּר שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ וְנִטְבְּעוּ בֵּין הָאֻמּוֹת עַד שֶׁלֹּא נוֹדַע זִכְרָם, וְאֵין בְּיָדֵינוּ עַתָּה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וּלְהָרְגָם אַף עַל פִּי כֵן לֹא תִּקָּרֵא מִצְוָה זוֹ מִפְּנֵי זֶה מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת, וְהָבֵן זֶה הָעִקָּר וְהַחְזֵק בּוֹ. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וּבָא לְיָדוֹ אֶחָד מֵהֶם וְיָכֹל לְהָרְגוֹ מִבְּלִי שֶׁיִּסְתַּכֵּן בַּדָּבָר וְלֹא הֲרָגוֹ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו, שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (דברים כ טז) לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסוֹף סֵדֶר שׁוֹפְטִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, בַּמִּצְוָה שֶׁלֹּא לְהַחֲיוֹת אֶחָד מִכָּל שִׁבְעָה עֲמָמִים (מצוה תקכח).