ספר החינוך שפ״ח

מִצְוַת שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ – שֶׁנִּצְטַוּוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם לִשְׁמֹר הַמִּקְדָּשׁ וְלָלֶכֶת סְבִיבוֹ תָּמִיד בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה כָּל הַלַּיְלָה (עי' בסהמ"צ לר' חיים הלר עשה כב). וּשְׁמִירָה זוֹ הִיא כְּדֵי לְכַבְּדוֹ וּלְרוֹמְמוּ וּלְפָאֲרוֹ, לֹא מִהְיוֹת שׁוּם פַּחַד מֵאוֹיֵב חָלִילָה. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח ד) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי (כאן), וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת. הַכֹּהֲנִים מִבִּפְנִים, וְהַלְּוִיִּם אַף מִבַּחוּץ, כְּלוֹמַר לְשַׁמֵּר אוֹתוֹ וְלָלֶכֶת סְבִיבוֹ. וּבַמְּכִילְתָּא אָמְרוּ (ספרי זוטא כאן) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד. אֵין לִי אֶלָּא בַּעֲשֵׂה וכו', הִנֵּה הִתְבָּאֵר שֶׁשְּׁמִירָתוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא. וְשָׁם נֶאֱמַר עוֹד גְּדֻלָּה לַמִּקְדָּשׁ שֶׁיֵּשׁ עָלָיו שׁוֹמְרִין, אֵינוֹ דּוֹמֶה פַּלְטֵרִין שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ שׁוֹמְרִין לְפַלְטֵרִין שֶׁאֵין עָלֶיהָ שׁוֹמְרִין, וְיָדוּעַ שֶׁפַּלְטְרִין שֵׁם הַהֵיכָל.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מַה שֶׁכְּבָר כָּתַבְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי בִּכְבוֹד הַבַּיִת סִבָּה לָתֵת מוֹרָאוֹ אֶל לֵב בְּנֵי אָדָם, וּבְבוֹאֵנוּ שָׁם לְבַקֵּשׁ תְּחִנָּה וּסְלִיחָה מֵאֵת אֲדוֹן הַכֹּל יִתְרַכְּכוּ הַלְּבָבוֹת אֶל הַתְּשׁוּבָה בִּמְהֵרָה, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ בַּאֲרֻכָּה בְּסֵדֶר וְאַתָּה תְּצַוֶּה (מצוה צח) וּמִכְּבוֹדוֹ שֶׁל בַּיִת הוּא, לְמַנּוֹת עָלָיו שׁוֹמְרִים כְּדֶרֶךְ הַמְּלָכִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ שֶׁיַּעֲשׂוּ כֵּן, וּכְמוֹ שֶׁבָּא בַּמְּכִילְתָּא, אֵינוֹ דּוֹמֶה וכו' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסָמוּךְ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדות א, א ב) שֶׁאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָדָם שׁוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּכָל לַיְלָה בְּאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים מְקוֹמוֹת, הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת מִבִּפְנִים, וְהַלְּוִיִּם מִבַּחוּץ, וּמַעֲמִידִין אֶחָד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר עַל הַמִּשְׁמָרוֹת כָּל הַלַּיְלָה וַאֲבוּקוֹת דּוֹלְקוֹת לְפָנָיו, וְאִישׁ הַר הַבַּיִת נִקְרָא, וְכָל מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד וְאוֹמֵר לוֹ אִישׁ הַר הַבַּיִת שָׁלוֹם עָלֶיךָ, נִכָּר שֶׁהוּא יָשֵׁן, וְחוֹבְטוֹ בְּמַקְלוֹ, וּרְשׁוּת הָיָה לוֹ לִשְׂרֹף אֶת כְּסוּתוֹ, עַד שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים בִּירוּשָׁלַיִם מַה קּוֹל בָּעֲזָרָה? קוֹל בֶּן לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִין שֶׁיָּשַׁן עַל מִשְׁמָרוֹ.

וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, כְּגוֹן הֵיכָן הָיוּ הַלְּוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים? וְאִם אֵרַע קֶרִי לְאֶחָד מֵהֶם כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? וְכֵיצַד סִדְרָן וּמַעֲשֵׂיהֶן סָמוּךְ לַשַּׁחַר? הַכֹּל מִתְבָּאֵר יָפֶה בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן מִמַּסֶּכֶת תָּמִיד וּמַסֶּכֶת מִדּוֹת [הלכות בית הבחירה פרק ח].

וְנוֹהֶגֶת בְּכֹהֲנִים וּלְוִיִּם בִּזְכָרִים בִּזְמַן הַבַּיִת, כִּי הֵם נִתְיַחֲדוּ בְּצַוָּאַת שְׁמִירַת הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא הַיִּשְׂרְאֵלִים. וְאִם עָבְרוּ עַל זֶה וּבִטְּלוּ שְׁמִירָה זוֹ בִּטְּלוּ עֲשֵׂה, מִלְּבַד שֶׁעָבְרוּ עַל לֹא תַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסֵדֶר זֶה (מצוה שצז) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.