ספר החינוך שס״ב

מִצְוַת שִׁלּוּחַ טְמֵאִים חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה – לְשַׁלֵּחַ הַטְּמֵאִים חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ. וְיָדוּעַ הָיָה לָהֶם בַּמִּדְבָּר עַד הֵיכָן גְּבוּל מַחֲנֵה שְׁכִינָה, וּכְמוֹ כֵן לְדוֹרוֹת תִּקָּרֵא מַחֲנֵה שְׁכִינָה וְהִיא בִּכְלַל מִצְוָה זוֹ: בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְכָל הָעֲזָרָה שֶׁהִיא לְפָנֶיהָ (זבחים קטז, ב). וְאָמְרוּ בְּסִפְרֵי וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה אַזְהָרָה לַטְּמֵאִים שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ. וְאָמְרוּ בִּפְסָחִים (סח, א) וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (דברים כג יא) מִצְוַת עֲשֵׂה. וְנִכְפְּלָה מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וּפֵרוּשׁוֹ (פסחים שם) מִחוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה. וּכְמוֹ כֵן נִכְפְּלָה בְּמָקוֹם זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁחָזַר וְאָמַר פַּעַם שֵׁנִית אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם. וּכְבָר כָּתַבְתִּי (מצוה רכח) כִּי בְּהִכָּפֵל הָאַזְהָרוֹת בַּמִּצְוָה, הוֹרָאָה קְצָת בְּחֹמֶר הַמִּצְוֹת, שֶׁהַשֵּׁם חָפֵץ בְּטוֹבַת בְּרִיּוֹתָיו וְהִזְהִירָם וְחָזַר וְהִזְהִירָם עָלֶיהָ, כְּדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם יַזְהִירוּ זֶה אֶת זֶה הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּכָל דָּבָר הַצָּרִיךְ לָהֶם צֹרֶךְ רַב, וְאִם אָמְנָם שֶׁמָּצִינוּ גּוּפֵי תּוֹרָה נֶאֶמְרוּ בְּרֶמֶז, הַכֹּל בְּטַעַם נָכוֹן.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁעִנְיַן הַטֻּמְאָה יָדוּעַ לַחֲכָמִים שֶׁיַּחְלִישׁ כֹּחַ הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית וִיעַרְבֵּב אוֹתָהּ וְיַפְרִיד בֵּינָהּ וּבֵין הַשֵּׂכֶל עֶלְיוֹנִי הַשָּׁלֵם, וּתְהִי נִפְרֶדֶת עַד אֲשֶׁר תִּטְהַר, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעִנְיַן הַטֻּמְאָה (ויקרא יא מג), וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵאתֶם בָּם. וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא לט, א) וְנִטַּמְתֶּם בָּם. כְּלוֹמַר שֶׁמַּעְיְנֹת הַשֵּׂכֶל מִטַּמְטְמִים בַּטֻּמְאָה. עַל כֵּן בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ וְהַטָּהוֹר, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים שָׁם אֵין רָאוּי לִהְיוֹת בּוֹ הָאִישׁ הַמְלֻכְלָךְ בְּטֻמְאָה. וְהָעִנְיָן הַזֶּה יֵשׁ לְדַמּוֹתוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, לְפַלְטֵרִין שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁמַּרְחִיקִין מִמֶּנּוּ כָּל אִישׁ צָרוּעַ וְנִמְאָס בְּגוּפוֹ אוֹ אֲפִלּוּ בְּמַלְבּוּשָׁיו, וּכְעֵין מָה שֶׁכָּתוּב (אסתר ד ב), כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי כאן ובפסחים סז א), שֶׁהַמְּצֹרָע שֶׁהוּא חָמוּר בְּטֻמְאָתוֹ שֶׁמְּטַמֵּא בְּאֹהֶל, חָמוּר גַּם כֵּן בְּשִׁלּוּחוֹ, וְהוּא מִשְׁתַּלֵּחַ חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת דְּהַיְנוּ, חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. וְזָבִים וְזָבוֹת וְנִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת, שֶׁאֵין טֻמְאָתָם חֲמוּרָה כָּל כָּךְ שִׁלּוּחָם חוּץ לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת, שֶׁהֵן מַחֲנוֹת כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם, וְזֶהוּ חוּץ לְהַר הַבַּיִת, וּטְמֵא מֵת שֶׁאֵין טֻמְאָתוֹ חֲמוּרָה כָּל כָּךְ אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ אֶלָּא חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת, לְפִיכָךְ מֻתָּר לִכָּנֵס בְּהַר הַבַּיִת. וּמָה הִיא הַחֻמְרָא בְּזָבִין יוֹתֵר מִטְּמֵא מֵת? שֶׁהַזָּב מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אֲפִלּוּ מִתַּחַת הָאֶבֶן, מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא כֵּן. וּטְמֵא מֵת וּבוֹעֲלֵי נִדּוֹת וְכָל הַגּוֹיִם דֶּרֶךְ כְּלָל מְשַׁלְּחִין אוֹתָם מִן הַחֵיל, אֲבָל טְבוּל יוֹם נִכְנָס לְשָׁם, עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְעֶזְרַת נָשִׁים מְשַׁלְּחִין מִמֶּנָּה טְבוּל יוֹם, אֲבָל לֹא מְחֻסָּר כִּפּוּרִים, וּמֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וְלִפְנִים, אֲפִלּוּ מְחֻסָּר כִּפּוּרִים אֵינוֹ נִכְנָס שָׁם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק אֲבוֹת הַטֻּמְאָה, שֶׁהוּא פֶּרֶק רִאשׁוֹן מִסֵּדֶר טְהָרוֹת [הלכות ביאת מקדש פ"ג ה"ט].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בְּכָל זְמַן, שֶׁאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה (כדברי הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ו הט"ו), שֶׁהַמִּקְדָּשׁ שָׁמֵם בַּעֲוֹנֹתֵינוּ אָסוּר לְהִכָּנֵס בּוֹ טָמֵא. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְנִכְנָס בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּעוֹדוֹ טָמֵא בַּצְּדָדִים שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, בִּטֵּל עֲשֵׂה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו, כְּמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ בְּסֵדֶר זֶה (מצוה שסג) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.