ספר החינוך ר״מ

שֶׁלֹּא לְהַלְבִּין פְּנֵי אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל – שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְזֶה הֶעָוֹן יִקְרְאוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג טו) מַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְהַלָּאו הַבָּא עַל זֶה הוּא מָה שֶׁכָּתוּב (ויקרא יט יז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא (קדשים ד ח) מִנַּיִן שֶׁאִם הוֹכַחְתּוֹ אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה פְּעָמִים חֲזֹר וְהוֹכַח שֶׁנֶּאֱמַר הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ. יָכוֹל אֲפִלּוּ פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, לְפִי שֶׁהַבֹּשֶׁת צַעַר גָּדוֹל לַבְּרִיּוֹת אֵין גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן מְנָעָנוּ הָאֵל מִלְּצַעֵר בְּרִיּוֹתָיו כָּל כָּךְ, כִּי אֶפְשָׁר לְהוֹכִיחָם בְּיִחוּד וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ הַחוֹטֵא כָּל כָּךְ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו ב), שֶׁלֹּא בְּכָל הַדְּבָרִים הֻזְהַרְנוּ בְּכָךְ, אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֲבָל בְּדִבְרֵי שָׁמַיִם אִם לֹא חָזַר מִן הַתּוֹכֵחָה שֶׁבַּסֵּתֶר מִצְוָה לְהַכְלִימוֹ בָּרַבִּים וּלְפַרְסֵם חֶטְאוֹ וּלְבַזּוֹתוֹ וּלְקַלְּלוֹ עַד שֶׁיַּחְזֹר לַמּוּטָב, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ הַנְּבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מג ב) עַל דֶּרֶךְ אַזְהָרָה בְּעִנְיָן זֶה נוֹחַ לוֹ לְאָדָם, שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, מְנָא לַן? מִתָּמָר, שֶׁלֹּא רָצְתָה לְהַלְבִּין פְּנֵי חָמִיהָ לֵאמֹר בְּפִרְסוּם שֶׁמִּמֶּנּוּ הִיא הָרָה, וְלוּלֵא שֶׁמָּצְאָה הָעֵרָבוֹן וְהוֹדִיעָה הַדָּבָר בְּרֶמֶז הָיְתָה נִדּוֹנֶת בִּשְׂרֵפָה וְלֹא הִלְבִּינָה פָּנָיו. וּשְׁאָר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה בִּמְקוֹמוֹת מֵהַגְּמָרָא בְּפִזּוּר וּבַמִּדְרָשׁוֹת.

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהִלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים בְּמֵזִיד שֶׁלֹּא מֵחֲמַת עֲבֵרָה עַל הָעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ, עָבַר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, אֲבָל אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכַמָּה שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לְהִפָּרַע מֵעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ.