ספר החינוך רנ״ב

שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית פְּאַת זָקָן – שֶׁלֹּא לְגַלֵּחַ פְּאַת הַזָּקָן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כז) וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. וְחָמֵשׁ פֵּאוֹת יֵשׁ בַּזָּקָן, וּבְכָל אַחַת יֵשׁ בָּהּ חִיּוּב מַלְקוּת, אֲפִלּוּ נְטָלָן כֻּלָּן כְּאַחַת וּבְהַתְרָאָה אַחַת, וְאֵלּוּ הֵן, לֶחִי הָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן מִיָּמִין, וְהָעֶלְיוֹן וְהַתַּחְתּוֹן מִשְּׂמֹאל הֲרֵי אַרְבָּעָה, וְשִׁבֹּלֶת הַזָּקָן. וְהוּא מְקוֹם חִבּוּר הַלְּחָיַיִם לְמַטָּה הַנִּקְרָא בְּלַעַז מונטו"ן הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (מכות כ, א) וְעַל הַזָּקָן חָמֵשׁ שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן וְאַחַת מִלְּמַטָּן. וְכָתַב הַמַּעְתִּיק בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בסהמ', צ ל"ת מד) וּבָאָה הַמְּנִיעָה בָּזֶה בְּאֵלֶּה הַמִּלּוֹת וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ, וְלֹא אָמַר וְלֹא תַשְׁחִית אֶת זְקָנֶךָ וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל יִקָּרֵא זָקָן, יִרְצֶה לוֹמַר בָּזֶה שֶׁלֹּא תְּגַלֵּחַ אֲפִלּוּ פֵּאָה אַחַת מִכְּלַל הַזָּקָן, וְלוֹקִין עַל כָּל אַחַת מַלְקוּת אַחַת, וַאֲפִלּוּ גִּלְּחָם בְּבַת אַחַת כֻּלָּן חַיָּבִין עָלֶיהָ חָמֵשׁ מַלְקוּיוֹת.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת לְהַרְחִיק כָּל עִנְיַן עֲבוֹדָה זָרָה וְזֶה גַּם כֵּן הָיָה מִנְהַג כּוּמָרֵי עֲבוֹדָה זָרָה לְהַשְׁחִית פְּאַת זְקָנָם. וְעוֹד כָּתַב בָּזֶה, וְזֶה לְשׁוֹן הַמַּעְתִּיק, וַאֲשֶׁר יְחַיֵּב שֶׁלֹּא יִמָּנוּ חָמֵשׁ פֵּאוֹת שֶׁבַּזָּקָן חָמֵשׁ מִצְוֹת, הוּא בַּעֲבוּר שֶׁבָּאָה הַמְּנִיעָה בְּמִלָּה נִפְרֶדֶת, וְהוּא עִנְיָן נִפְרָד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּמִּצְוָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, עַד כָּאן.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם כא, א), שֶׁאֵין הַחִיּוּב אֶלָּא בְּגִלּוּחַ שֶׁל תַּעַר, שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא תַשְׁחִית גִּלּוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה דַּוְקָא, וְזֶהוּ תַּעַר, כֵּן פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ע"ז יב ז) וְאִם גִּלַּח בְּמִסְפָּרַיִם, פָּטוּר. [נִרְאֶה מִדְּבָרָיו דְּדַוְקָא פָּטוּר הוּא אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הָעִנְיָן בִּמְגַלֵּחַ בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר], וּכְמוֹ שֶׁנִּרְאֶה הָעִנְיָן כֵּן בְּמַסֶּכֶת נָזִיר. שֶׁאָמְרוּ שָׁם (נח ב) אָמַר רַב מֵקֵל אָדָם כָּל גּוּפוֹ בְּתַעַר, וְאוֹקְמוּהָ בְּמִסְפָּרַיִם כְּעַן תַּעַר, חוּץ מִבֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה דְּאַף כֵּן אָסוּר (עפ"י ד"ר) [וְהַשָּׂפָם מֻתָּר לְגַלְּחוֹ בְּתַעַר שֶׁאֵין שָׁם חֲשַׁשׁ פֵּאָה כְּלָל]. וְיֵשׁ מִן הַגְּדוֹלִים שֶׁהֶחְמִירוּ שֶׁלֹּא לְהַעֲבִיר תַּעַר עַל כָּל בָּשָׂר. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּסוֹף מַכּוֹת (שם).

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים, אֲבָל הַנְּקֵבוֹת מֻתָּרוֹת הֵן בְּהַשְׁחָתַת זָקָן אִם יֵשׁ לָהֶן שֵׂעָר בָּהֶן, [גַּם אִם הִשְׁחִיתָה הָאִשָּׁה זְקַן הָאִישׁ פְּטוּרָה וְהָעֲבָדִים חַיָּבִים בְּהַשְׁחָתַת זָקָן]. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה (מצוה רנא). וְכֵן טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֲסוּרִין מִסָּפֵק.