ספר החינוך רכ״ט

שֶׁלֹּא לִגְזֹל – שֶׁלֹּא לִגְזֹל. כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא נִטֹּל מָה שֶׁאֵין לָנוּ זְכוּת בּוֹ בְּכֹחַ וּבִזְרֹעַ בְּפִרְסוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יג) וְלֹא תִגְזֹל, וּבָא הַפֵּרוּשׁ עָלָיו, (ב"ק עט ב) שֶׁלְּשׁוֹן גְּזֵלָה נוֹפֵל עַל הַחוֹטֵף דָּבָר מִיַּד חֲבֵרוֹ אוֹ הוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ דֶּרֶךְ אֹנֶס וּבְפִרְסוּם כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כג כא) וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה יָדוּעַ, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל מַרְחִיקוֹ הַרְבֵּה, וְרָאוּי לְהַרְחִיקוֹ, כִּי יוֹדֵעַ הַגּוֹזֵל הַחַלָּשׁ מִמֶּנּוּ כִּי בְּבֹא עָלָיו תַּקִּיף מִמֶּנּוּ יִהְיֶה גַּם הוּא נִגְזָל וכו', וְהוּא סִבָּה לְחֻרְבַּן הַיִּשּׁוּב.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נז א) שֶׁאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא לִגְזֹל אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל לָאו דְּלֹא תִגְזֹל אֵינוֹ חָל אֶלָּא בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, כִּי הַתּוֹרָה לֹא תְּחַיֵּב אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁהוּא מָמוֹן, וּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה אֵינוֹ נִקְרָא מָמוֹן. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אָסוּר הוּא דְּבַר תּוֹרָה, כְּמוֹ חֲצִי שִׁעוּר שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו וְהוּא אִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (גזילה ואבידה א, ב) אֲפִלּוּ גּוֹי וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אָסוּר לְגָזְלוֹ אוֹ לְעָשְׁקוֹ, וְאִם גְּזָלוֹ אוֹ עֲשָׁקוֹ יַחְזִיר. וּבַגְּמָרָא (ב"ק קיט, א) אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ אֲנָשִׁים שֶׁמֻּתָּר לְאַבֵּד גּוּפָם, כְּגוֹן הַמִּינִין, אָסוּר לְאַבֵּד מָמוֹנָם וְלִגְזֹל אוֹ לִגְנֹב לָהֶם. וְאָמְרוּ בְּטַעַם זֶה, שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶן זֶרַע רָאוּי וְיִהְיֶה מָמוֹנָם לָהֶם. וְעוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכַּוָּנָתָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּהַרְחִיקָם זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּיל הָאָדָם טִבְעוֹ בְּכָךְ, כִּי גְּרִיעוּת יִהְיֶה בַּנֶּפֶשׁ בְּהַרְגִּילָהּ בַּמִּדּוֹת הַפְּחוּתוֹת וְהָרָעוֹת, וְהוּא חֶבֶל חָזָק לִמְשֹׁךְ הֶעָוֹן (עפ"י ישעיהו ה יח).

וְכֵן מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ק צח ב), שֶׁהַגּוֹזֵל חַיָּב לְהַחְזִיר הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה כג) הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל. וּפֵרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) יַחְזִיר כְּעֵין שֶׁגָּזַל. וּמִפְּנֵי כֵן אָמְרוּ, כִּי בַּדִּין הוּא שֶׁאֲפִלּוּ גָּזַל מָרִישׁ פֵּרוּשׁ קוֹרָה וּבְנָאָהּ בְּבִירָה, מְקַעְקֵעַ כָּל הַבִּירָה וּמַחְזִיר מָרִישׁ לִבְעָלָיו, אֶלָּא מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים תִּקְּנוּ (גיטין נה, א וברש"י ד"ה מפני), נוֹתֵן אֶת דָּמֶיהָ וְיִפָּטֵר. וּכְבָר כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה (מצוה קל), אֵיךְ יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד חֲכָמִים בָּזֶה. וְדִין הַגּוֹזֵל חֲבֵרוֹ בַּיִּשּׁוּב וְרָצָה לְהַחְזִיר לוֹ בַּמִּדְבָּר מַה דִּינוֹ, וְדִין הַגּוֹזֵל חֲבֵרוֹ וְהִבְלִיעַ לוֹ בַּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּכָךְ, וְאִם הֶחְזִיר לְכִיסוֹ יָצָא, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מָעוֹת, דְּקַיְמָא לַן כְּרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר (ב"ק קיח, ב) אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ וְיִמְנֶה מְעוֹתָיו. וּמִנְיָן שֶׁלֹּא מִדַּעַת פּוֹטֵר בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ בַּעַל חַיִּים. וְדִין הַגּוֹזֵל וּמֵת, בֵּין שֶׁהֶאֱכִיל הַגְּזֵלָה לַבָּנִים קֹדֶם יֵאוּשׁ אוֹ אַחַר יֵאוּשׁ, אִם הִנִּיחַ קַרְקַע, חַיָּבִין הַבָּנִים לְשַׁלֵּם דְּמֵי הַגְּזֵלָה, אֲבָל מִן הַמִּטַּלְטְלִין לֹא יִהְיוּ חַיָּבִין הַיְּתוֹמִים לְשַׁלֵּם, אֶלָּא מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים שֶׁתִּקְּנוּ כֵּן שֶׁאֲפִילּוּ בְּמִלְוָה עַל פֶּה יִשְׁתַּעְבְּדוּ מִטַּלְטְלֵי דְּיַתְמֵי מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. וְדִין הַלּוֹקֵחַ מִן הַגַּזְלָן כְּדִין הַלּוֹקֵחַ מִן הַגַּנָּב שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּין מְפֻרְסָם לְשֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם קיט, א) שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מֵאָדָם שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַגָּזֵל, אֲבָל אִם הָיָה קְצָת מַה שֶׁבְּיָדוֹ שֶׁלֹּא מִן הַגָּזֵל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּעָט, מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיֵּדַע בְּבֵרוּר שֶׁאוֹתוֹ דָּבָר מַמָּשׁ שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בּוֹ גָּזוּל. וְיֶתֶר דִּינֵי גְּזֵלָה וְדִינֵי יֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת וּשְׁאָר פְּרָטֵיהֶן מְבֹאָרִים בִּפְרָקִים תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מִקַּמָּא [שם], וּקְצָת מֵהֶן כָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר וַיִּקְרָא (במצוה קל).

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְגָזַל מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וּלְמַעְלָה, עָבַר עַל לָאו, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁהוּא נִתָּק לַעֲשֵׂה דַּהֲשָׁבָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְגוֹ' וַאֲפִלּוּ בִּטֵּל עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ, כְּלוֹמַר, שֶׁשָּׂרַף אֶת הַגְּזֵלָה אוֹ הִשְׁלִיכָהּ לַיָּם הַגָּדוֹל, מָקוֹם שֶׁאֵינָהּ נִמְצֵאת לְעוֹלָם, אֵינוֹ לוֹקֶה, לְפִי שֶׁהוּא לָאו שֶׁנִּתָּן לְתַשְׁלוּמִין שֶׁיְּשַׁלֵּם מָה שֶׁהָיְתָה שָׁוָה. וְאִם כָּפַר בָּהּ וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר יוֹסִיף הַחֹמֶשׁ וְיַקְרִיב אָשָׁם כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר בְּקַמָּא וּבְסוֹף מַכּוֹת (טז א).