ספר החינוך קכ״ד

שֶׁלֹּא לְהַבְדִּיל בְּחַטַּאת הָעוֹף – שֶׁלֹּא יַפְרִיד הַכֹּהֵן מִן הָעוֹף הַבָּא לְקָרְבָּן וְהוּא הַנִּקְרָא חַטַּאת הָעוֹף הָרֹאשׁ מִן הַגּוּף כְּשֶׁיִּמְלֹק אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה ח) וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ וְלֹא יַבְדִּיל. וּפֵרוּשׁ מְלִיקָה הוּא (רש"י זבחים סה א) שֶׁנּוֹעֵץ הַכֹּהֵן צִפָּרְנָיו מִמּוּל עָרְפּוֹ דְּהַיְנוּ עֶצֶם הַנִּקְרָא עֶצֶם הַמַּפְרֶקֶת, וְחוֹתֵךְ הָעֶצֶם בְּצִפָּרְנָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַסִּימָנִין וְחוֹתֵךְ גַּם הַסִּימָנִין בְּצִפָּרְנוֹ אוֹ רֻבּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וְזֹאת הִיא שְׁחִיטָתוֹ שֶׁל חַטָּאת הָעוֹף, וְצָרִיךְ הַכֹּהֵן שֶׁלֹּא יְחַתֵּךְ הַכֹּל לְגַמְרֵי עַד שֶׁיְּהֵא נִפְרָד הָרֹאשׁ מִן הַגּוּף. וְעַל זֶה נֶאֱמַר וְלֹא יַבְדִּיל. כְּבָר אָמַרְנוּ בְּמִצְוַת בִּנְיַן הַבַּיִת שֶׁאֵין בָּנוּ יְכֹלֶת וְגַם לֹא לַאֲשֶׁר קָטָנוֹ עָבָה מִמָּתְנֵינוּ לִמְצֹא טַעֲנָה גַּם עַל צַד הַפְּשָׁט בִּפְרָטֵי הַקָּרְבָּנוֹת, וְדַי לָנוּ לִמְלַאכְתֵּנוּ זֹאת לְהוֹדִיעַ בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת דֶּרֶךְ כְּלָל קְצָת טַעַם עַל צַד הַפְּשָׁט, וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה (מצוה צה) מָה שֶׁיָּדַעְתִּי וְשָׁמַעְתִּי.

וְעִנְיַן הַמְּלִיקָה וְהָאַזְהָרָה שֶׁלֹּא יַבְדִּיל גַּם זֶה מִפְּרָטֵי הַקָּרְבָּן הוּא. וְאַךְ אָמְנָה אֲשֶׁר לֹא יָחוּשׁ לְהוֹצִיא כָּל רוּחוֹ יוּכַל לְהָשִׁיב כִּי אוּלַי בִּדְבַר הַמְּלִיקָה הַנַּעֲשֵׂית בְּיַד הַכֹּהֵן בְּחַטַּאת הָעוֹף, שֶׁהוּא קָרְבָּן שֶׁל עָנִי, רֶמֶז שֶׁיְּמַהֵר כָּל אָדָם בְּתַכְלִית הַמְּהִירוּת צָרְכּוֹ שֶׁל עָנִי, וְעַל כֵּן אֵינוֹ צָרִיךְ קָרְבָּנוֹ שְׁחִיטָה, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הַכֹּהֵן לְחַזֵּר אַחַר הַסַּכִּין וּלְבָדְקוֹ, וְיִתְבַּטֵּל הֶעָנִי שָׁם מִמְּלַאכְתּוֹ בֵּינְתַיִם. גַּם לְהַפְלִיג הַמְּהִירוּת אָמַר שֶׁיַּתְחִיל מִמּוּל עָרְפּוֹ, כִּי הוּא הַמּוּכָן אֶל יָדוֹ וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהַפֵּךְ הַצַּוָּאר אֶל צַד הַסִּימָנִין. וְעוֹד יֵשׁ רֶמֶז בְּעִנְיַן הַמְּלִיקָה שֶׁהִיא מִמּוּל הָעֹרֶף בְּתוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה, שֶׁנִּמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל בָּהֶן שֶׁלֹּא נִהְיֶה קְשֵׁי עֹרֶף.

וְעִנְיָן אִסּוּר הַבְדָּלַת הָרֹאשׁ מִן הַגּוּף דָּבָר רָאוּי לְהִדּוּר הַקָּרְבָּן, כִּי בֶּאֱמֶת כְּשֶׁרֹאשׁ הָעוֹף דָּבֵק עִמּוֹ הוּא יוֹתֵר מְהֻדָּר, וְרָאוּי לָנוּ לְהַדֵּר קָרְבָּנוֹ שֶׁל עָנִי בְּכָל כֹּחֵנוּ, דַּי לָנוּ בַּעֲנִיּוּתוֹ, אֵין לָנוּ לְהוֹסִיף בְּדַלּוּתוֹ לִפְחֹת תֹּאַר קָרְבָּנוֹ. וְכָל זֶה מִן הַיְּסוֹד אֲשֶׁר בֻּנִּינוּ תְּחִלָּה כִּי מִשָּׁרְשֵׁי הַקָּרְבָּנוֹת לִקְנוֹת בְּנַפְשֵׁנוּ מִדּוֹת טוֹבוֹת וּמַעֲלוֹת, וּלְהַכְשִׁיר פְּעֻלּוֹתֵינוּ בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ עֲסוּקִים בָּהֶם, כִּי מִהְיוֹת הָאָדָם בַּעַל חֹמֶר לֹא יְצַיֵּר וְיִקְבַּע הַדְּבָרִים צִיּוּר חָזָק בְּנַפְשׁוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי הַפְּעֻלּוֹת. וְעַד שֶׁשָּׁמַעְנוּ טַעַם אַחֵר נַחְזִיק בָּזֶה.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים סד ב) כֵּיצַד אוֹחֵז הַכֹּהֵן חַטַּאת הָעוֹף בִּשְׁעַת מְלִיקָה, אוֹחֵז שְׁתֵּי רַגְלֵי הָעוֹף בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּשְׁתֵּי גַּפֶּיהָ בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, וּמוֹתֵחַ צַוָּארָהּ אֶל רֹחַב שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו וּמוֹלֵק, וְזוֹ מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְאִם שִׁנָּה וְאָחַז מִכָּל מָקוֹם כְּשֵׁרָה. וְכָל הַמָּקוֹם מִן הַמִּזְבֵּחַ כָּשֵׁר לַמְּלִיקָה. (שם סג א) פֵּרוּשׁ גַּם זֶה נֹאמַר שֶׁהוּא לְמַהֵר עִנְיָנוֹ שֶׁל עָנִי, וּלְפִיכָךְ אֵין לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּזְבָחִים (סג א, ע ב) [הלכות מעשה הקרבנות פ"ו].

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בְּכֹהֲנִים וּבְכָל אָדָם, שֶׁכָּל מִי שֶׁהִבְדִּיל בְּחַטַּאת עוֹף, לוֹקֶה.