ספר החינוך צ״ז

מִצְוַת סִדּוּר לֶחֶם הַפָּנִים וּלְבוֹנָה – לְהָשִׂים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לִפְנֵי יְיָ לֶחֶם תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה ל) וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד (עי' ספר המצוות עשין כז).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁצִּוָּנוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא מִצְוָה תְּמִידִית בַּלֶּחֶם לְפִי שֶׁבּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, וְעַל כֵּן צָרִיךְ אֵלָיו לִהְיוֹת הַבְּרָכָה מְצוּיָה בּוֹ תָּמִיד, וּמִתּוֹךְ עָסְקֵנוּ בּוֹ לְקַיֵּם עָלָיו מִצְוַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִהְיֶה הָרָצוֹן וְהַבְּרָכָה חָלִים עָלֵינוּ וְיִתְבָּרֵךְ בְּמֵעֵינוּ, כִּי בְּכָל שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ הָאָדָם רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בּוֹ הוּא מִתְבָּרֵךְ. וּלְפִי כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן שֶׁיָּשִׂים מְגַמַּת פָּנָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו וַעֲסָקָיו בִּדְבַר מִצְוָה לְפִיהֶן מַעְיַן הַבְּרָכָה נוֹבֵעַ עָלָיו. וְכֵן מָצָאתִי לְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (תרומה כה כד) וּכְעִנְיָן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ר"ה טז א) הָבִיאוּ לְפָנַי עֹמֶר בַּפֶּסַח, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם תְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת, נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, תִּקְעוּ לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי לִזְכֹּר עֲקֵדַת יִצְחָק. וְעַל הַלֶּחֶם הַזֶּה בְּעַצְמוֹ אָמְרוּ (מגילה כו ב) כִּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַּשְׁמִישׁ הַמִּצְוָה וּבוֹ נַעֲשָׂה רְצוֹן הָאֵל, הָיְתָה הַבְּרָכָה דְּבֵקָה בּוֹ בְּיוֹתֵר. וְכָל אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ מִמֶּנּוּ כְּפוֹל הָיָה שָׂבֵעַ.

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים כְּגוֹן שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה וְלֶחֶם הַפָּנִים וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּכֻלָּן נִצְטַוִּינוּ מִצַּד הַמְקַבְּלִים. וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתַבְתִּי, אֵין סָפֵק וּפִקְפּוּק לְכָל מֵבִין עִם תַּלְמִיד, שֶׁאֵין חֲסַר תְּבוּנוֹת בָּעוֹלָם יַחְשֹׁב שֶׁבְּסִדּוּר לֶחֶם בַּבַּיִת עַל שֻׁלְחָן שֶׁנְּנִיחֶנּוּ שָׁלֵם וְנִקָּחֶנּוּ שָׁלֵם תְּקֻבַּל שׁוּם הֲנָאָה לְמַעְלָה חָלִילָה, לֹא בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּרֵיחַ וְלֹא בְּשׁוּם צַד, רַק שֶׁצִּוָּנוּ בְּכָךְ לְחֶפְצוֹ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּתְבָּרֵךְ מִמֶּנּוּ מֵרֹב מִדַּת טוּבוֹ. גַּם הַלְּבוֹנָה הַבָּאָה עִם הַלֶּחֶם שֶׁנִּכְתַּב בָּהּ אִשֶּׁה לַייָ, וְאָמְרוּ מִן הַמְּפָרְשִׁים (רש"י ויקרא כד ז) שֶׁאֵין מִן הַלֶּחֶם לַגָּבוֹהַּ כְּלוּם אֶלָּא הַלְּבוֹנָה שֶׁנִּקְטֶרֶת בְּכָל שַׁבָּת כְּשֶׁמְּסַלְּקִין הַלֶּחֶם, אֵין כַּוָּנָתָם חָלִילָה לִהְיוֹת חִלּוּק כְּלָל בֵּין הַלְּבוֹנָה וְהַלֶּחֶם לְמַעְלָה. וְקִיּוּם מִצְוַת הָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַלְּבוֹנָה אֶחָד הוּא, כִּי כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה הָאֵל בָּרוּךְ הוּא לְהַסְדִּיר הַלֶּחֶם לְפָנָיו וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ וְסִדְּרוּהוּ, כֵּן נַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ בַּלְּבוֹנָה שֶׁצִּוָּה לְהַקְטִיר וְהִקְטִירוּהָ, קֶצֶב אֶחָד לַכֹּל. אֲבָל כָּל אֵלֶּה הָעִנְיָנִים יִכָּתְבוּ עַל צַד הָעוֹסְקִים, כִּי הַלֶּחֶם שֶׁנֶּאֱכָל לַכֹּהֲנִים אֵין לִכְתֹּב עָלָיו שֶׁכֻּלּוֹ לַשֵּׁם, כִּי הֵם יֹאכְלוּהוּ. נִמְצָא כִּי אֵין כֻּלּוֹ לַשֵּׁם, כִּי אֲחֵרִים יַחְלְקוּ בּוֹ. אֲבָל בְּכָל מָה שֶׁלֹּא יֵהָנֶה בּוֹ הָאָדָם כְּלָל אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ מִצְוַת בּוֹרְאוֹ וְכָלֶה לְגַמְרֵי בַּמִּצְוָה, בְּזֶה נוּכַל לוֹמַר עָלָיו כִּי כֻּלּוֹ לַייָ, כְּלוֹמַר שֶׁנִּכְנָס כֻּלּוֹ בְּמִצְוָתוֹ לֹא אָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם וְלֹא נֶהֱנָה בּוֹ הֲנָאָה גּוּפָנִית כְּלָל. וְעַל שֶׁהָרֵיחַ אֵינוֹ מִן הַהֲנָאוֹת שֶׁל הַגּוּף רַק מֵהֲנָאַת הַנֶּפֶשׁ, כִּי הַגּוּף לֹא יְקַבֵּל רַק הֲנָאַת הַמִּשּׁוּשׁ, יְכַנּוּ לְעוֹלָם עִנְיַן הָרֵיחַ אֶל הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ אֵינֶנּוּ לְרֹב מַעֲלָתוֹ וְגָדְלוֹ בְּגֶדֶר עִנְיָנִים אֵלֶּה כְּלָל לְפִי שֶׁאֵינוֹ גּוּף וְלֹא כֹּחַ בְּגוּף, יָדוּעַ הוּא אֵצֶל כָּל מֵבִין. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רש"י זבחים מו ב' ד"ה הנחת רוח) בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א ט) רֵיחַ נִיחוֹחַ לַייָ שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי, וְכֵן (בראשית ח כא) וַיָּרַח יְיָ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה. זֶהוּ שֶׁנִּרְאֶה לָנוּ בְּעִנְיַן סִדּוּר הַלֶּחֶם בְּבֵית הַשֵּׁם. וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב (מורה נבוכים ח"ג פמ"ה) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, אֲבָל הַשֻּׁלְחָן וֶהֱיוֹת הַלֶּחֶם עָלָיו תָּמִיד לֹא אֵדַע לוֹ סִבָּה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה דָּבָר אֲיַחֵס אוֹתוֹ עַד הַיּוֹם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים אמור פי"ח) שֶׁבְּכָל אַחַת מִן הַמַּעֲרָכוֹת הָיוּ נוֹתְנִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קֹמֶץ לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד ז) וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת. כְּלוֹמַר, עַל כָּל אַחַת מֵהֶן לְבוֹנָה זַכָּה (ויקרא כד ז). וּכְלִי זֶה נִקְרָא בָּזֵךְ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות כז א) שֶׁשְּׁנֵי הַסְּדָרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וּשְׁנֵי הַבָּזִכִּין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, וּמִיּוֹם שַׁבָּת לְיוֹם שַׁבָּת (שם צט ב) מוֹצִיאִין אֶת הַלֶּחֶם וּמְסַדְּרִין לֶחֶם אַחֵר מִיָּד. וְזֶה שֶׁמּוֹצִיאִין הוּא (יומא יז ב) שֶׁחוֹלְקִין שְׁתֵּי הַמִּשְׁמָרוֹת, הַנִּכְנֶסֶת וְהַיּוֹצֵאת, עִם כֹּהֵן גָּדוֹל וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ. וְכֵיצַד מְסַדְּרִין אוֹתוֹ, שֶׁאַרְבָּעָה נִכְנָסִין בַּלֶּחֶם וּבַבָּזִכִּין וְאַרְבָּעָה מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם לִטֹּל הַלֶּחֶם מֵעַל הַשֻּׁלְחָן. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות צט ב) שֶׁהָיוּ מְכַוְּנִין בְּהַנָּחָתוֹ לִהְיוֹת טִפְחוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד טִפְחוֹ שֶׁל זֶה, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר לְפָנַי תָּמִיד. וְצוּרַת הַלֶּחֶם וְעִנְיַן הַנָּחָתוֹ כֵּיצַד הָיָה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָאֲוִיר שׁוֹלֵט בּוֹ, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק אַחַד עָשָׂר מִמְּנָחוֹת (צד, א) [פרק ה' מהלכות תמידין].

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים הַכֹּהֲנִים, כִּי לָהֶם הָעֲבוֹדָה, וְלֹא לְנָשִׁים.