ספר האורה, חלק ב י״ד

[יד] המברך ברכת אירוסין מברך בורא פרי הגפן, ואחר כך ברכת אירוסין, ושותה המברך, וטועם החתן, ומטעים לכלה, דקא מקדיש לה בגויה דכסא, ויכנסו לחופה וישוררו לפניהם, ונשמטין משם בעלי אסיפה, או לסעודת אירוסין, או לשום הפלגה שלא לברך ברכת נשואין עם אותו כוס, ושלא לעשות מצות חבילות חבילות, ושלא לומר שתי קדושות על כוס אחד, לאחר זמן יאספו שנית יביאו כוס שני ומברך שש ברכות ושותה הוא ושותין [החתן והכלה] ויזמרו להם בחופה יביאו עדים ומקנה החתן בפני העדים לכלה את הכתובה, ויחתמו הם על הקנין הזה, ולא על הקידושין, שהכל ראו ושמעו קידושיה, ואין להם שטר וחתימה אלא על הממון, ויתקיים השטר בחותמיו, ואין עד חותם את חבירו, שאם תבא לגבות צריך להכיר חתימת יד שניהן, ואם חתם אחד את חבירו, אין בית דין גובין על ידיהם, אלא כל זמן שהדור קיים, וזוכרים המעשה ואם לא קנו מידו ביום, יהא זריז ונשכר להקנות להם טרם ישכבון שלא ילינו בלא כתובה, ומסירתא והם [יחתמו] לעצמן, דאינהו שליחותא דידיה קא עבדו. וקיימו לן כרב דקונין בכליו של קונה, לפיכך מקנה החתן [את הכתובה לכלתו] בסודר העדים, ואם בא לארוס ולכנוס בבת אחת, אפילו קידש על ידי שליח יחזור ויקדש, ועל מעשה עצמו יאמר ברכת אירוסין וישתה, והשאר ישפכו וימזוג בו עוד ויברך עליו שש ברכות ישתה וישקה, וישפוך, והכוס שוברו. וישוררו לפניו בחופה, והמשמחו מעתה יזכה לחמשה קולות: