א
איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים, אמר רב [אין] זה הדר, איני והאמר רב חנינא מטביל בה ונפיק ולר' חנינא קשיא מתניתין, בשלמא מתניתין לא קשיא ליה לרב חנינא, כאן ביום טוב ראשון כאן ביום טוב שני, אלא לרב קשיא, אמר לך רב שאני נקיבת עכברים דמאיסא, איכא דאמר אמר רב הרי זה הדר, דהא רב חנינא מטבל בה ונפיק [בה], ור' חנינא קשיא מתניתין, לא קשיא הא ביום טוב ראשון, הא ביום טוב שני. פי' והא ר' חנינא מטבל בה, אוכל מקצתו:
ב
ונפיק ויוצא בה ידי חובתו בנותר ומברך עליה, והא דנקט מטבל [שכל מאכלם ע"י טיבול היה, כדאמר בפסחים השמש מטבל] בבני מעיים ר' יצחק מטבל בירקא ופרכינן לר' חנינא קשיא מתניתין, דקתני חסר כל שהוא פסול, ומשנינן בשלמא מתניתין לר' חנינא לא קשיא, מתניתין ביום טוב ראשון שלקיחתו מן התורה, ובענין לקיחה תמה [דכתיב ולקחתם לקיחה תמה], וביום טוב שני נפיק ביה רב חנינא, אע"ג דלא הוה שלם:
ג
אלא לרב, דאמר הרי אין זה הדר קשיא דרב חנינא, דהא לרב אפילו בשני לא נפיק, דהא מצוה הדורה בעינן, הואיל ומזכירין שם שמים עליו, ומשנינן אמר לך רב אפילו רב חנינא מודה בה נמי דאין זה הדר ואפילו בשני נמי לא נפיק דשאני נקיבת עכברים דמאיסא:
ד
שמעינן מהכא שאפילו חסר האתרוג מעט כשר ביום טוב שני, כדאשכחן הלכה למעשה דמטביל בה ונפיק, וכן פסק רבינו חננאל דקיימא לן כר' חנינא ונקיבת עכברים מאיסא ופסולה דאזלינן לחומרא:
סידור רש"י
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…