סידור רש"י קצ״ד

מימר דקא אמרינן דמיחייב איניש לעינוי נפשי' בהני חמשה עינויי דאמרן אכילה ושתייה רחיצה וסיכה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, דכתיב כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' (ויקרא כ"ג כ"ט), כי מחייב כרת אהני חמשה עינויי כולהו מחייב, או דילמא אאכילה ושתייה בלבד מיחייב, מי אמרינן לא תעונה סתמא כתיב, והני חמשה מילי אשכחן דאיקרו עינוי והילכך אכולהו מיחייב, או דילמא כיון דכתיב ועיניתם את נפשותיכם (ו)כל מלאכה לא תעשו (במדבר כ"ט ז') וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה (ויקרא כ"ג ל') אעינוי דאית ביה (עינוי) [איבוד] נפש הוא דמיחייב כרת הוא ומאי ניהו אכילה ושתייה דאי לא אכיל ושתי מיית, אבל הנך דאי לא עביד להו ליכא (עינוי) [איבוד] נפש, אימא לא מיחייב, ת"ש דתנו רבנן אעפ"י שאמרו בכולן לא אמרו [אלא] בכחצי שיעור, אבל כשיעור ענוש כרת כגון האוכל והשותה והעושה מלאכה דכתיב בה כרת בפני עצמה, אוכל ושותה דכתיב כרת בעינוי דכתיב, והאבדתי את הנפש וגו' (ויקרא כ"ג ל') אעינוי דאית בה אבוד נפש הוא דמיחייב אהנך לא. וכן הלכה: